יש לך חריגה בבנק • על "משפחה חורגת" עם אלון גל

הבעיה באלון גל היא לא אלון גל. הוא דווקא ממלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. גל מקבל לידיו משפחה מפורקת, זוגיות כושלת, חוסר מודעות עצמית מעורר פליאה ומינוס גדול בבנק כדובדבן בערימת הגללים, והופך את כל אלו לקצפת מתוקה, לא רק עבור המשפחה המשוחררת שזוכה לדמוע אל המצלמות מאושר, אלא גם עבור הצופים, שעוברים תהליך הזדככות עצמי ובסופו סוף טוב.

את התהליך הזה גל מנווט עם מעט מאוד עזרים כלכליים. יועצי הבנק (סתם בנק, שצבוע כולו בירוק למקרה שפספסתם) מכריזים אמנם שיש מינוס, שיש הוצאות שעולות על ההכנסות, שיש המחאות שמסתובבות להן חופשי ללא כיסוי ושלל עובדות שבני הזוג מיארה, שפני הניסוי שלנו להערב, חווים על בשרם בכל יום. אך מה שהשניים לא חוו עד כה היא הטירונות המזורזת שגל מעביר להם, שבינה ובין קורס התנהלות כלכלית נכונה - מעט מאוד מן המשותף. הם הרי לא צריכים שמישהו יגיד להם שהם בצרות כלכליות, הם צריכים שמישהו יגיד להם שמצב הזוגיות שלהם בכי רע. אז הבעל, יניב, רץ במטווח מאולתר בעוד גל משתמש בשיטת "יורים עליך" כדי שייכנס לנעליה של אשתו, והאשה, לורין, מזנקת לספרינטים ומביטה על עצמה במראה כדי לראות את עצמה דרך עיניו של בעלה. הוא לומד לבקש יפה, היא לומדת להגיד תודה. א' ב' של קשר זוגי, של נימוס ושל חמלה אנושית. גם את תפקיד הפסיכולוג אלון גל ממלא בהצלחה. הוא, כאמור, אינו הבעיה.

בייבי פרויד

אבל גל הוא לא רק מאמן אישי ופסיכולוג חובב בשעות הפנאי. הוא גם אישיות טלוויזיונית. הוא פותח את תהליך ההבראה במתקפה. קורא ליניב תינוק בכיין, ומשלורין מעזה לחשוף חיוך של תוכחה, נוזף גם בה. הוא תוקף במלוא הכוח: "כשנגיע למשהו שאתה טוב בו, אני אגיד לך", רודה גל ביניב. "אולי צריך איזו התערבות של פסיכולוג", מעז האיש ממול לחשוב, "מה שיניב צריך זה ניעור", מסביר גל לנו, הצופים. אלון גל הוא גם איש טלוויזיה. הוא יודע ללחוץ על הכפתורים הנכונים של מטופליו כדי שאתם תלחצו על הכפתור הנכון בשלט. הוא, הרי, לא הבעיה.

אז אם אלון גל אינו הבעיה, מדוע זה שגם אחרי 4 עונות מצליחות של "משפחה חורגת", עדיין נודף ממנה ריח רע? מדוע הצפייה בה מעוררת אי נוחות גדולה כל כך, גם אחרי שאנחנו זוכים לשמוע את מבול המחמאות שמרעיפים המטופלים על המאמן? מדוע קשה כל כך להפוך לחסידים ולהכתיר את המלך לפתרון המצוקות הכלכליות והמכאובים הרגשיים שלנו?

אלון גל הוא לא הסיבה לכך. המשפחות המטופלות בתכניתו הן הבעיה. כי מעבר לחשיפה הלא נעימה של חשבון הבנק של משפחת מיארה ודומותיה, המשפחות של אלון גל מבקשות מאיתנו לעמוד במרכז הסכסוך ביניהם. הן מכריחות אותנו לצקצק מאיך שיניב מדבר ללורין, להתפלא איך זה שהיא עדיין שם, לבכות כשהגרון של יניב נחנק מול אביו ולמחוא כפיים כשהמוזיקה האופטימית מלווה את הפרק הבא בחייהם.

תחושת המעורבות האישית הזאת וההזדהות או הסלידה עם הנפשות הפועלות לא אמורה להיות זרה לנו. הרי ביום אחר ובאותו ערוץ נזדעזע לשמע קריאות השכול שעולות מבית האח הגדול בכל פעם שמועמד מודח מהתכנית. אחר כך נכחכך בגרון, שלא ישימו לב שהדמעות חונקות אותו כשג'קי מתוודה בפני נופר על אהבתו. גם נתעצבן כשפרידה ודנה יפצחו שוב בריב טראומתי. כי אלו אנחנו שם במסך, או אלו היו יכולים להיות אנחנו, או שאולי הם בחיים לא יהיו אנחנו ואנחנו בחיים לא נהיה כאלה וטוב שכך. וכך גם במקרה של משפחת מיארה. ההזדהות עם הדמויות היא בלתי נמנעת, על אחת כמה וכמה כשהן לא פרי יצירתו של תסריטאי מוצלח. אלו הם אנשים אמיתיים.

מירוץ העכברים למיליון

אלא בעוד שב"אח הגדול" ותכניות ריאליטי דומות, שורדים בשביל המיליון, ב"משפחה חורגת" מדובר באנשים ששורדים את החיים. וגם אחרי שיצליחו לעשות זאת, המרחק בינם לבין המיליון ישאר בלתי אפשרי. על פניו מדובר בערך שמצדיק את המציצנות הזאת שהם מאפשרים לנו. אבל דווקא בגלל העובדה הזאת, קשה כל כך להיכנס להם לכיס ולבית. כי כשאנחנו כבר הבנו את הבעיה, לורין מתעקשת שגם נראה אותה בוכה. וכשהבנו שליניב קשה, הוא מכריח אותנו לראות אותו נשבר. בואו. תיכנסו עמוק יותר לתוך הנפש שלנו. תרגישו את הכאב ותדמיינו אותו אצלכם בלב.

דווקא העובדה ש"משפחה חורגת" היא תכנית עם ערך מוסף לכאורה, כזה שמזהיר מטעויות ועוזר לאנשים, דווקא אז עולה הבחילה בגרון. תקראו לזה בידור - נוכל עוד לחיות עם זה בשלום. הדיסוננס נפתר מהר יותר ככה ולנו נעים להודות שכיף לנו להיות מבודרים. אבל תראו לנו דמעות, צרות ואנשים אמיתיים שנאבקים לעבור את החיים עם כמה שפחות סבל ותעטפו את זה בעטיפה ירוקה יפה של בנק בפריים טיים של ערוץ 2, ולא נבין למה אנחנו מרגישים רע כל כך אפילו אחרי שכולם מחייכים. אולי אלון גל יכול לעזור גם בזה.

"משפחה חורגת", ימי ראשון, 21:00, ערוץ 2