הנשים של שדרת הטיילת • פמיניזם ב"אימפריית הפשע"
יחסית לסדרה שמתרחשת בשנות העשרים, "אימפריית הפשע" נדיבה בייצוגים של נשים חזקות - אבל אף פעם לא שוכחת להזכיר את המחיר שיש לשלם בשביל שהקול שלך ישמע. זהירות, ספוילרים
בפרק השלישי של "אימפריית הפשע" מופיעה דמותו של אדי קנטור בפני חבריו של נאקי תומפסון ועדר נשותיהן בקטע קלאסי של הקומיקאי והזמר. "אני מרגיש בבית בין גברים חכמים ואז את בינתי אני מפגין / אך כשהנשים המתוחכמות בסביבה, אני קם והולך", שר קנטור וממשיך, "התינוקות המלומדות הללו הן שיעמום / אני אומר מה שאמרתי פעמים רבות / הו, טיפשות ככל שהן, כך אני אוהב אותן יותר / כי הטיפשות יודעות לעשות אהבה".
בכל הקשור לייצוג הנשי בסדרת המופת של HBO, השיר הקומי הזה של קנטור מתמצת את מהות התנודה על הסקאלה של נשות "אימפריית הפשע". בצד אחד ניצבת לוסי דנצינגר (פז דה לה הוארטה), המאהבת החטובה, המפונקת, רודפת הבצע וחסרת התוכן של תומפסון. ומהצד השני, מרגרט שרודר (קלי מקדונלד) המהגרת האירית האינטליגנטית והמורכבת שמנהלת מערכת יחסים מורכבת עם הפוליטיקאי החלקלק. הראשונה היא הטיפשה הקלאסית משירו של קנטור, והשנייה היא הנערה המתוחכמת אך הדאונרית, זאת שמביאה את היובש האלכוהולי מהרחוב לכל מסיבה פרטית ורטובה.
האישה מחפשת משמעות
בשנות ה-20, שבמהלכן מתרחשת עלילת הסדרה, כשנשים מקבלות סוף סוף את זכותן הדמוקרטית להצביע, נדמה כאילו הלך הרוח של תסריטאיי "אימפריית הפשע" נוטה לכיוון הפמיניזם המודרני ואופן הייצוג של הדמויות הנשיות בסדרה מאיר באור חיובי יותר את האישה החכמה, על פני זו הטיפשה שכל מה שהיא יודעת לעשות הוא לספק את הגבר שלה. אך למעשה, דרך דמותו של תומפסון - שמנצל את הכוח האלקטורלי הנשי למטרותיו והעניק לתנועת "נשים למען היובש" כוח פוליטי מזויף - הסדרה לאו דווקא מציגה את הצד היפה של המהפכה הפמיניסטית כמו שהיא לוכדת באופן מושלם את התסכול הנשי המודרני שנובע מהמרחק העצום בין שני צדי הסקאלה. או תהיי יפה ותשתקי או שתביעי דעה - ותשלמי את המחיר.
דנצינגר הייתה מוכנה להיות אם ילדיו של נאקי ואף מביעה מורת רוח לעתים כשהיא מקבלת יחס של טיפשה נהנתנית. שרודר, לעומתה, נהנית ממעמד של אישה בעלת עקרונות וערכים, אך גם היא מוצאת עצמה מונעת על ידי אותה מטרה שמניעה את חברותיה החכמות פחות בסדרה - אהבת גבר וחסד כלכלי תחת כנפו, למענה ולמען ילדיה. בין שתי הדמויות הללו מתמקמות להן דמויות נשיות אחרות המביעות בדרכן את הקונפליקט הנשי המוכר: אנג'לה דרמודי, הידועה בציבור של ג'ימי, בן חסותו של תומפסון, הנאבקת לגדל לבדה ילד בעת שבן זוגה משרת כלוחם במלחמת העולם הראשונה. בעיניו של ג'ימי היא נתפסת כנואפת, בעוד שהיא עצמה אינה ידעה אם הוא בחיים או לא בעת שנעדר. רקדנית העירום ג'יליאן דרמודי, אמו של ג'ימי, היא אישה מנוסה ומחוספסת בעולם של גברים. היא משחקת באש כשהיא מנהלת רומן אסור עם מאפיונר ממחנה האויב של תומפסון, אך מוצגת כאילו תמיד ישנה תכנית על במוחה הקודח. היא גם מוצגת כאישה שעשתה קריירה מיופיה ונאלצת להתמודד עם גיל העמידה המתקרב. כשג'ימי עוזב לשיקגו כדי להתחמק מהבולשת, הוא מתאהב בזונה שפניה מושחתות בסכין. על אף תמימותה ורצונה להצליח בחייה בזכות כשרונה, היא לבסוף שמה קץ לחייה שאיבדו את משמעותם לאחר שיופייה החיצוני נפגע.
שק של נחשים
הדמויות הנשיות של "אימפריית הפשע", עצמאיות ותובעניות ככל שיוצגו - גם אם הן חותרות לעצמאות מהמין הגברי, הן עדיין משמשות כלי משחק. למעשה, הן מוצגות כבעיה עבור המין הגברי שהיה מורגל עד כה להיעדר קולן כקול משמעותי בחיי המשפחה, שלא לומר בפוליטיקה. המורכבות הזאת עוברת גם בעיניו של תומפסון בסצנת יום ההולדת שלו בפרק הרביעי. מצד אחד, חברתו הנוכחית קופצת לה מתוך עוגה בלבוש חושפני ומותירה רושם רב על חברים הגברים שמריעים מסביב. מצד שני, הוא נענה לאתגר שמציבה בפניו מרגרט שרודר, שמצליחה לעמוד אל מול חבריו הפוליטיקאים בויכוח סביב חוק היובש.
למרות אופן הצגתה של שרודר כאתגר אינטלקטואלי שמדליק את תומפסון לא פחות מחברתו חשופת החזה, שרודר הופכת במשפט אחד לאשה נקמנית שכל רצונה הוא לדכא גברים ולאו דווקא להשתוות להם. "זה רק מלמד אתכם שאם תמנעו מאשה לממש דבר מה בו היא חושקת, היא תמצא דרך למנוע מגבר לממש דבר מה בו הוא חושק", אומרת מרגרט שרודר לחבריו הפוליטיקאים של תומפסון על זכות ההצבעה לנשים באמריקה. "ומהו הדבר?", שואל אחד. "אלכוהול", היא עונה, ובמשפט זה הופכת דמותה למעיקה עבור הנוכחים, שהרי אשה אינטליגנטית בין גברים, היא כמאמר השיר של קנטור - שעמום.
מזיזים את הטיילת ימינה
במידה זו, המצב כפי שמוצג בשנות ה-20, לא שונה כל כך היום מבעבר. הקונפליקט עמו מתמודדת כל אישה באימפרייה, כל אחת בדרכה, הוא כזה המוכר, גם היום, לכל אחת - פשוט לא בתוך האקלים הפוליטי של התקופה ההיא. המקום בו אישה מבקשת עבור עצמה כבוד בחברה המודרנית יכול להפוך במהרה למקום בו יקום גבר ויצביע על אותו "שעמום" שנודף ממנו. פמיניסטית בעבור אחת היא הרי אשה ממורמרת בעבור אחר. רק לאחרונה, כשבתקשורת נחשפה פרשת "המרכז לאמנות הפיתוי", מדריך לשעבר במרכז, סטס סגין, כינה את הנשים המתלוננות על יחס אלים ופוגעני כלפיהן "פמניסטיות רדיקליות ממורמרות", כאילו אין אפשרות לאישה בעולמנו לדרוש כבוד מבלי להיות ממורמרת.
נדמה שב"אימפריית הפשע" האפשרות עבור דמות נשית, המתפקדת כשחקנית משנה בעולם של גברים, להיות גם יפה וגם חכמה, גם נחשקת וגם אינטליגנטית, גם קלת דעת וגם מורכבת - היא בלתי אפשרית. ואם לא בלתי אפשרית, אז קשה מאוד. מהצד השני - והרי עצם קיומו של צד שני הוא מה שמלבב כל כך בסדרה - נדמה שגם נאקי תומפסון לא הרוויח יותר מדי משני קצוות הגבריות שלו, הליבידו והשכל. גם הוא, כמו עמיתותיו לסדרה, היה רוצה להנות מכל העולמות. ואולי זהו השוויון הנשי אליו חותרת "אימפריית הפשע", זה המבין את המורכבות של בני אדם, נשים וגברים. כל אחד ואחת והקונפליקט הגברי או הנשי שלהם.
>>> "אימפריית הפשע" חכמה, עמוקה וממכרת. ביקורת