#יובש1920 • תכירו: הגיבורים האמיתיים של "אימפריית הפשע"

אינוק "נאקי" ג'ונסון

האנטי-גיבור המרכזי של "בורדווק אמפייר" אולי נקרא אינוק "נאקי" ת'ומפסון ולא ג'ונסון, אבל זה רק משחרר את היוצרים מדי חובה להיות נאמנים לגמרי למקור ההיסטורי שלו. עם זאת, עד כה הם נצמדו לחומר הכתוב בצורה די מרשימה. האיש שזכה על המסך להיות מיוצג על ידי סטיב בושמי התנהג בחייו בצורה הדומה למדי לדמות המורכבת העולה מן העונה הראשונה של הסדרה: מצד אחד, מדובר היה בהדוניסט מניפולטיבי וכוחני, שמילא שלל תפקידים ממשלתיים במפלגה הרפובליקנית ובאטלנטיק סיטי בין השנים 1908 (עת הוא נבחר להיות השריף העירוני) ועד ל-1941, כשהוא נשלח לכלא על העלמת מס (ג'ונסון נידון לעשר שנים, אבל ישב בפועל רק חמש). מצד שני, הוא גם היה איש נדיב ואהוב ברחבי העיר, שהיו לו קשרים מצוינים עם הקהילות העניות במקום. מיוחס לו הציטוט "כשאני חייתי טוב, כולם חיו טוב".

וג'ונסון חי מצוין. כמו נאקי ת'ומפסון, גם ג'ונסון לא התמודד טוב עם מות אשתו הראשונה בגיל צעיר ושקע לחיי הוללות - דבר קל לעשות כשאתה הבוס בפועל של אטלנטיק סיטי וגובה מס אישי על האלכוהול האסור, שנמכר בעיר בכמויות מסחריות. ג'ונסון הלך לעולמו ב-1968, בן 85.

צ'ארלס "לאקי" לוצ'יאנו

"בורדווק אמפייר" מתרחשת (לפחות בעונה הראשונה שלה) ב-1920, מה שאומר שהגנגסטר האיטלקי שנכנס להיסטוריה תחת השם "לאקי" לוצ'יאנו עדיין לא נקרא "לאקי". הכינוי הזה הודבק לצ'ארלס לוצ'יאנו רק ב-1929, כשהוא שרד דקירה ומכות קשות מצד גנגסטרים יריבים.

לוצ'יאנו גדל בניו יורק, שם התיידד עם הגנגסטר היהודי האגדי מאיר לנסקי. למען האמת, בתקופה המוצגת ב"בורדווק אמפייר" הוא היה דג קטן למדי (אם כי יצירתי ומבטיח), עושה דברו של הבוס ארנולד רוטשטיין - בעוד שאת התהילה שלו הוא מצא כ-15 שנים מאוחר יותר, כשהוא ניהל את אחת מחמש משפחות המאפיה של ניו יורק והצליח לארגן את "ההתאחדות", שיתוף פעולה ושיח חסר תקדים בין המשפחות בניו יורק ומשפחות אחרות ברחבי ארצות הברית. בסוף שנות הארבעים הוא גורש מארצות הברית ועבר לאיטליה, שם חי עד מותו ב-1967.

אל קפונה

פרט לנאקי תומפסון/ג'ונסון, אל קפונה הוא הדמות ההיסטורית הבולטת ביותר ב"בורדווק אמפייר", וככל הנראה גם המוכרת מביניהן. ב"בורדווק" קפונה, כמו לוצ'יאנו, מוצג בתחילת דרכו, כשהוא לא הרבה יותר מבריון משיקגו ששואף לדריסת רגל בסחר באלכוהול. הדמות של קפונה ב"בורדווק" חריגה: הוא בלי ספק הדמות הקולנית, האלימה והמופרעת ביותר שם, בעוד שדווקא שאר הגנגסטרים מוצגים כמאופקים יותר, גם אם חסרי רחמים בדיוק כמוהו.

לא ברור אם קפונה האמיתי התנהג בחוסר הרסן המובהק שמאפיין את הייצוג שלו בסדרה, אבל הוא ללא ספק סחב איתו תדמית רצחנית. בין השאר יזם את "טבח יום ולנטיין", ב-1929, שזעזע את אמריקה של דאז: רצח שבעה חברי כנופייתו של באגס מורן כפעולת נקם על תקיפה במפקדתו של קפונה. קפונה נעצר שנתיים לאחר מכן, דווקא באשמת העלמת מס (ממש כמו ג'ונסון כמה שנים טובות מאוחר יותר), ונשלח לכלא. בריאותו שם הדרדרה (הוא סבל מסיפיליס), סיים לרצות את מאסרו ב-1939 ופרש מחיי הפשע. המצב הרפואי שלו הדרדר, עד שהוא הלך לעולמו ב-1947 מהתקף לב.

אגב, קפונה כונה בשעתו "פני צלקת" והדמות של טוני מונטנה (אל פאצ'ינו) קרויה אם כך, פחות או יותר, על שמו (על אף שאין קשר ביוגרפי. אגב, סרט ביוגרפי על קפונה מ-1932 נקרא גם הוא "פני צלקת").

ארנולד רוטשטיין

אם לוצ'יאנו וקפונה, גנגסטרים עם עתיד גדול, מוצגים בתחילת דרכם, אזי ארנולד רוטשטיין, ב-1920, כבר היה גנגסטר גדול ומבוסס. הבוס הגדול של המאפיה היהודית, שכונה "המוח", כש"בורדווק אמפייר" מתחילה לרוטשטיין כבר יש האשמות עבר כמו העובדה שהוא שילם לקבוצת הבייסבול השיקגו וייט סוקס מספיק כסף כדי שהם יפסידו במכוון בוורלד סיריס.

רוטשטיין, שבסדרה הוא איש הקשר של נאקי לסחר באלכוהול, אולי לא זכה לייצוגים תרבותיים בולטים כמו קפונה, אבל בכל זאת הוא היה דמות בולטת מאותה התקופה. דמותו של מאייר וולפסהיים מ"גסטבי הגדול" של סקוט פיצג'רלד מבוססת עליו. רוטשטיין, שלמעשה פעל לפני עידן הגנגסטרים הגדול של תקופת היובש, "גידל" רבים מהם, אך עצמו לא חי לראות את בני חסותו פורחים: הוא נרצח ב-1928 בעקבות ריב סביב משחק פוקר. למרות שראה את הרוצח, הוא סירב להסגיר את זהותו למשטרה, ואמר, "אתם תדבקו במקצוע שלכם. אני אדבוק בשלי".

>>> "אימפריית הפשע" חכמה, עמוקה וממכרת. ביקורת

>>> פמיניזם בשדרת הטיילת? על הנשים של "בורדווק אמפייר"

>>> אימפריית הפאשן: "בורדווק" מכתיבה גם כללי אופנה