קומדיה של טעויות • על הערב הראשון של "קומדי סנטרל"

בואו נודה בזה, אף אחד לא התעניין בקומדי סנטרל בגלל התכנים המקומיים או שידורים חוזרים של "סקראבס" - אבל מי שהיה אמור למכור לנו את הערוץ, ג'ון סטיוארט וסטיבן קולבר, מגיעים לארץ בגרסה מקוצצת וחצי אפויה

דיילי שואו עם ג'ון סטיוארט
דיילי שואו עם ג'ון סטיוארט | צילום: יח"צ

ממש ברגעי פרסום הביקורת הזו, האנשים של יס מגיעים לדירה שלי כדי לאסוף את הממירים הישנים, שהופקדו אצלי לפני קרוב לעשור. את מקומם כבר תופסים אלה של הוט, הקטנים והאלגנטיים יותר, מוכנים למבחן האמיתי שלהם, הסיבה שבגללה נעשה המעשה - קומדי סנטרל. ערב השידורים הראשון של קומדי סנטרל ריכז את כל המובטחים: ג'ון סטיוארט עם "הדיילי שואו", סטיבן קולבר והדו"ח שלו וענק הלייט נייט שחזר בדיוק למקום שהוא שייך - קונאן אובריאן. עדיין, גם באופן שבו נארזו התוכניות של שני הראשונים וגם על סמך לוח השידורים המתוכנן להמשך קיום הערוץ, עושה רושם שמישהו שם לא הבין בדיוק מה רוצים ומה מצפים מייבוא מקומי לקומדי סנטרל: את קומדי סנטרל.

מי שציפה לקבל את ה"דיילי שואו" ו"דו"ח קולבר" במהדורה הרגילה והיומית גילה כבר בשבוע שעבר, לאחר מסיבת העתונאים של הערוץ, שהוא יקבל את המהדורה הגלובלית השבועית. עכשיו, שיהיה ברור - המהדורה הגלובלית היא בסך הכל אסופת קטעים מכל אחת מהתוכניות ערוכים יחד, כאשר מדובר באלה שעורכי התוכנית חושבים שיעניינו יותר את הקהל הזר.

 

במקרה של "הדיילי שואו" - זה בעייתי. סטיוארט והכותבים שלו מצטיינים במיוחד בנושאים ה"כבדים" של הפוליטיקה האמריקנית, ומה שאנחנו מקבלים היא גרסה קלילה יותר וביקורתית פחות של התוכנית. אין סיבה לא לתת לקהל הזר גם קטעים מהסוג הזה, למרות פער הידע שמנחה את היוצרים. לא מעט מחקרים כבר הוכיחו שהאמריקאים מקבלים את הידע החדשותי עצמו מג'ון סטוארט, שכן התוכנית מבוססת על אייטמים אמיתיים לחלוטין. גם הצופה הישראלי יכול להדביק את הפער די מהר ולהנות ממה ש"הדיילי שואו" באמת טובה בו.

 

 

דו"ח מיוחד

המהדורה הגלובלית של "דו"ח קולבר", לעומת זאת, עובדת הרבה יותר טוב. קולבר הוא דמות. הוא האמריקאי המכוער. רפובליקני אלים, בור וגזען שאף על פי כן מחזיק בחזות אינטלקטואלית. כיוון שהסאטירה שם פועלת ביותר רבדים מאשר אצל סטוארט, הוא יכול להתמודד טוב יותר עם נושאים שאינם פוליטיקה הרדקור. אבל גם כאן, אי אפשר שלא להרגיש שמחלטרים בפנינו. קולבר עדיין מדבר לאמריקאים עם הפניה "אומה" בתחילת כל אייטם. הקאט אנד פייסט בין קטע לקטע בולט כמו אוזן ימין המוזרה שלו. לא ברור אם זה ענין של כסף בלבד, או שקומדי סנטרל מפיצים לחו"ל רק את המהדורה הגלובלית ואין אופציה לרכוש את התוכנית במלואה, אבל אין ספק ששידור יומי היה יכול להיות אור נפלא בקצה לוח השידורים.

 

עם כל הכבוד לסטוארט, קולבר ואובריאן, שאר שעות היום מלאות בעוד ועוד שידורים חוזרים מעייפים. עוד פעם "מופע שנות ה-70"? ו"סאות' פארק"? הסדרה הזו שניתן לצפות בכל הפרקים שלה בסטרימינג? ו"סקראבס", באמת? באמת באמת? אז נכון. יש גם את "המופע של דרו קארי" - סדרה ישנה אבל קאלטית - ואת "התוכנית של שרה סילברמן" המצוינת ואת "עונת החתונות" (החוק הבלתי כתוב של הטלוויזיה הישראלית גורס: אם דנה מודן שם, זה טוב), אבל כמעט ובלי תכנים חדשים, לוח השידורים הנוכחי של קומדי סנטרל נראה קצת יותר מדי כמו, לא נעים להגיד, ביפ.

 

שיפודי הסלהוף ובניו

מה שיכול להצדיק את עלייתו של הערוץ הם עוד תכנים מקוריים של קומדי סנטרל, כמו "Roast", שקיבל את התרגום הלא רע "על הגריל" - סדרת ספיישלים בה מעמידים בכל פעם כוכב אחר על המוקד וחובטים באגו שלו בכל דרך אפשרית. ולמרות שהם אמריקאיים, מדובר באירוע די חסר רחמים. מי שהיה על הגריל בין קולבר לקונאן היה דייויד האסלהוף, כוכב טלוויזיה לשעבר וזולל המבורגרים מהרצפה בהווה. הקונספט די קבוע - כמה קומיקאים מוכרים יותר ופחות (בעיקר פחות) + כוכבים שעבדו עם מושא הצליבה עולים אחד אחד ויורדים על כל מי שנמצא על הבמה. כמעט תמיד פמלה אנדרסון שם, וכמעט תמיד מדברים על הכוס שלה. גם הפעם. זו תוכנית מעולה לשלב בערב השידורים הראשון, אבל כיוון ומדובר בספיישלים שמשודרים בערך אחת לכמה חודשים (לתקופה הקרובה מתוכננים ספיישלים עם קיד רוק ודונלד טראמפ, להבדיל), אז גם כאן אין ממש למה לצפות.

 

אז עם מה נשארנו? ובכן, עם קונאן. וזה לא מעט. טלנובלת הלייט נייט ב-NBC היא אולי הדבר הטוב ביותר שקרה לו. האשמים העיקריים היו המנהלים הבכירים ברשת, אלה שדרדרו אותה תוך עשור מרשת הטלוויזיה המובילה מבין ארבע הגדולות למקום האחרון. רצף החלטות מטומטמות שלהם הוביל לכך שקונאן הפך בין לילה לקדוש מעונה, וג'יי לנו - לאחד האנשים השנואים בעולם (אנחנו תמיד חשבנו שהוא חתיכת דושבאג). העלבון העמוק שאובריאן סבל ממנו עדיין ניכר - הזקן שגידל אחרי עזיבתו את NBC עדיין שם (אין תלונות), והוא מנצל כל הזדמנות לעקוץ את מעסיקיו לשעבר. אבל המעמד החדש שלו בתור אהוב הקהל עשוי להבטיח לו כמה עשורים עם התוכנית הנוכחית.

 

"קונאן" לא מציעה שום דבר חדש. היא ממשיכה בדיוק בנקודה שבא הוא עזב את התוכנית הקודמת. כי בואו נודה בזה, טוק שואו היא טוק שואו - מונולוג, מערכונים, אורחים מלוקקים עם סיפורים סמי-מצחיקים. אבל הקסם הקונאני עדיין עובד, ואולי עכשיו אפילו יותר מאי פעם. עם אנדי ריכטר שחזר לתפקיד הסיידקיק אחרי שנים של העדרות, דמויות ביזאריות חדשות ולהקת הבית כמעט הכי מעניינת בסביבה (לכו תתחרו עם הרוטס) - קונאן הוא הדבר היחיד שבאמת מצדיק כרגע את קיומו של הערוץ. יש כמה דרכים לבזבז יותר כסף על ארבע שעות בשבוע, ורובן מובילות לבדיחות על חשבונך ב"על הגריל".