רצח מהלוך לחזור • על סוף העונה של "דקסטר"

"דקסטר" עברה לא מעט עליות וירידות - עונה ראשונה מבריקה, עונה שניה חלשה, עונה שלישית שנויה במחלוקת ועונה רביעית מצוינת. נדמה שהתסריטאים נאחזים עם הציפורניים באיכות הסדרה, ואיכשהו מצליחים בכל פעם למצוא קו עלילה עם מספיק עומק ומתח, אך תמיד שונה מהעונה שלפני, שתמיד מציב שאלות פילוסופיות חדשות בפני דקסטר ובפני הצופים. וזו בדיוק הגדולה של "דקסטר" - היא לא סדרת מתח. היא דרמה פילוסופית. היא מטשטשת את הגבולות בין טוב לרע כל הזמן, ומסרבת לענות על השאלות המוסריות שהיא מעלה. מעל הכל, היא מצוידת בשחקן ראשי מבריק שמצליח להעביר כל כך הרבה דקויות ורבדים של הדמות שלו, אבל בכל זאת לשמור על מידה של מסתורין.

במקביל למסע הנקמה של לומן ודקסטר בגברים שהתעללו בה, קווין, השותף ובן הזוג של אחותו של דקסטר, מתחיל לנהל אחריו מעקב. שלא כמו דוקס, השוטר שגילה את סודו של דקסטר בעונה השניה, קווין מתנהל בזהירות, האינסטיקטים שלו מדויקים וסוף סוף האופציה שדקסטר יתפס נראית ממשית. המתח הזה עבד מעולה לאורך העונה כולה והגיע לשיאו בפרק האחרון, אבל אז נפתר ונעלם כלא היה במהלך תסריטאי עצל במיוחד.

אם הקו המשני המנחה את הסדרה הוא המסע האיטי של דקסטר לעבר חיים "אנושיים" יותר, אז בעוד שבעונה הראשונה ברור מאוד כי לדקסטר אין רגשות אמיתיים כלפי הסובבים אותו (הוא פשוט אינו מסוגל לכך) ויש להם משמעות אינסטרומנטלית בלבד עבורו - לגרום לו להראות רגיל כלפי חוץ כדי שיוכל להמשיך במעשיו, העונות הבאות כבר מלוות אותו בנסיון למצוא קשר אנושי, מישהו לחלוק איתו את הסוד. בעונה השניה זו היתה ליילה המטורפת ובשלישית מיגל פרדו, גם הוא, סופרייז סופרייז, מטורף. ואז הגיעה לומן, בחורה נורמטיבית לחלוטין וראתה את צדו האפל של דקסטר מההתחלה. ושום דבר מטורף לא קרה. להיפך - היא התאהבה בו, ולראשונה דקסטר קיבל את הלגיטימציה שהוא כל כך רצה. פתאום הוא יכול לקחת חלק בעולם ה"רגיל": להיות בזוגיות, להיות אבא, להיות אח, ועדיין להיות גם רוצח. אבל אז, ברגע נוסף שסיפק סיום פשטני מדי לקו עלילה מורכב, לומן קמה ועוזבת אותו. ועכשיו, לא נותר לו אלא לחזור לנקודת המוצא ממנה התחיל.