מילה שלך וסוף למלחמות • על תוכנית פתיחת העונה של "עובדה"

לקח ל"עובדה" 17 עונות, שכללו תחקירים נוקבים, ראיונות מרתקים, סיפורים שנגנזו, לא מעט מהלכים אמיצים לצד כמה התקפלויות מביכות, כדי שאילנה דיין תהפוך בסופו של דבר לאיתי אנגל. כמובן שדיין כבר החתימה את הדרכון בעברה לא פעם כדי לראות במו עיניה גם את הכריכה האחורית של הסיפור, אבל בשביל להיכנס ללב-ליבו של אחד מתאי הטרור של ארגון אל-קאעדה כבר צריך להיות עיתונאי רעב וצעיר שאין לו מה להפסיד. הדבר היפה ביותר באילנה דיין הוא - גם בלי לדעת מתי אכלה בפעם האחרונה ובלי להסתכן בחוסר הנימוס שבשאלה לגילה הביולוגי - שאפשר לתייג אותה ככה.

דיין היום היא לא פחות מתופעת טבע, עיתונאית שצריכה לזכות בפרס ישראל, כזו שלצד מקצוענות לא מתפשרת מצליחה להטיל בשקט ביצי זהב של רייטינג גם כשאין נושאים סקסיים על הפרק. היא מתגברת על הפחד שבמפגש רחוק מהבית עם טרוריסט, מדלגת מעל הציניות שעוטפת עוד ראיון מיותר עם בכיר לשעבר בעולם הפשע, והכי לא מתקבל על הדעת - במעבר בן השניות הספורות שבין מהדורת החדשות ל"עובדה" היא מצליחה באמצעות הכריזמה שלה להאפיל אפילו על אלילת הקרח יונית לוי.

דיין חופרת, שותקת, מרצינה, מיתממת, קובעת, ממרקרת, לוכדת, מקשה, מוותרת, מלטפת, עוקצת, נשאלת, שואלת, לפעמים כדי לרצות את סקרנותה, לעיתים כדי להקל על הצופה הכי לא מעודכן בבית. תמיד היא נותנת עבודה, תמיד מעוררת קנאה בקרב כל מראיין או עיתונאי, תמיד מוכנה אלי קרב, אבל אף פעם לא ששה. לפעמים, כמו בכתבה על אל-שבאב אמש, היא קצת שוכחת שהיא לא הסיפור ושהמצלמה של גלעד טוקטלי אינה העיקר. מוטב היה לה בלי היסחפות בתיאורים עוצרי נשימה של פחד אישי, ועדיף שתימנע מפוזות שיבליטו את גבורתה, אלא תתמקד בעיקר. כי אילנה - עוד מילה שלה וסוף למלחמות.

"עובדה", חמישי ב-21:00, ערוץ 2

>>> לכל הביקורות של פיני אסקל

>>> בין השאר גם על פתיחת העונה הקודמת של "עובדה"