מנה חמה

מן הרגע הראשון, היה משהו ב"מאסטר שף" שחימם את הלב. סוג של ריאליטי שלא מעורר בך מתחים, כעסים ואמוציות מטורפות. לא מביא אותך לריבים עם בני ביתך שמתבצרים במחנות שונים (מי סער ומי אלירז) ולא גורם לך לסמס את עצמך לדעת כדי שמרגול ואוחובסקי לא יגנבו חלילה, את הנצחון מהכוכב הנולד שלך. ב"מאסטר שף" יש מכנה משותף שמחזיר את כולנו הביתה, גם את מי שיכולותיו הקולינריות מוגבלות והמטבח מעורר בו פלצות. האהבה שנשפכה מהמתמודדים אל כל מנה שרקחו זלגה בקלות לסלון של כל אחד ואחת מאיתנו. כל מי שאי פעם השקיע את נשמתו ומרצו בפרויקט, קטן כגדול, לא משנה באיזה תחום או מקצוע, מכיר את התחושות ומזדהה עימן.

"מאסטר שף" הפתיעה אפילו את עצמה ברמת האהדה והפופולריות לה זכתה. רגע לפני שהמדינה עוברת לדום של שלושה ומשהו חודשים לרגל עליית "האח הגדול", זכינו לטעימה קטנה של תחרותיות בריאה, של יצירתיות גדולה ושל אנשים שפתאום באמצע החיים הבינו שיש להם מתנה שהם חייבים לחלוק עם העולם. הצביטה בלב מגיעה, איך לא, כשחושבים על הנרשמים לעונה הבאה שיגיעו לאודישנים - כנראה - ממניעים טיפה אחרים. לא כולם יכולים להיות נינט או אינה ותהילת הבזק נטולת הפרופורציות לה זוכה בימינו כל משתתף ריאליטי, לבטח תסמא את עיניהם של בשלני העתיד. אין ספק שהתום הזה של עונת בכורה, שז'אנר הריאליטי עושה בו שפטים לאחר תקופה, תרם רבות לאפיל ולקסם של "מאסטר שף", כמו גם העובדה שבסופו של דבר, ניצבו זה מול זה שני פיינליסטים שונים בתכלית שהביאו עימם אסתטיקות אישיות, ידענות שונה ודרייב אינדיבידואלי. הפעם, ניצחו הסטייל והקלאסה, את הלב והעממיות. אם זה היה תלוי בסימוסים, מי יודע?

לא מתביישים באייל שני

תוכנית הגמר היתה פחות מייגעת מן הצפוי, ולמרות שהיינו יכולים לחיות בלי נאום 'הפרחים לצה"ל' של סמדי בומבה, הגמר שמר על קצב מותח למדי. גם החוסן שהפגינה התוכנית הוא מרשים בהתחשב בעובדה של"מאסטר שף" היו כמה מכשולים לא נעימים כלל עימם היתה צריכה להתמודד בתקופת חייה הקצרה. סילוקו של רפי אדר מפאנל השופטים יצר מיני שערוריה אבל לא הצליח להאפיל על המתמודדים ויצירותיהם המרהיבות. ואפילו מול התחקיר המביך שהתפרסם בסוף השבוע על אייל שני ב"ידיעות אחרונות", ניצבה התוכנית איתנה ויציבה. אז נכון, מילות החיזוק החמות שפיזר חיים כהן לעבר חברו לפאנל היו מתוסרטות להחריד ונשמעו בעיקר כמו התגלמות של אצבע משולשת ששולחת קשת לכיוון מוזס, אבל תאהבו או תשנאו את שני, נוכחותו בפאנל הייתה קריטית להפיכת התוכנית לקאלט, ודאם איט, אם הוא צריך מילת עידוד - הוא יקבל אותה.

היה משהו מרענן בעובדה שבקטעים שהקרינו מתוכניות קודמות, לא ניסו לטשטש או להעלים את נוכחותו של אדר מהפאנל, וגם הפתיחות בנוגע לצרותיו של שני הייתה מפתיעה והוכיחה שמדובר פה בתוכנית שאין לה במה להתבייש. וכך, למודת קרבות וסקנדלים, תחכה "מאסטר שף" בסבלנות, עד אשר נווה אילן תכתיר מלך מדינה חדש, ותשוב אלינו - מפוכחת יותר, וכנראה עם טיפה יותר פוזה וטיפה פחות נשמה. בכל זאת, את הקרוקומבוש הראשון שלך, אתה אוכל רק פעם אחת.

"מאסטר שף", שבת ב-21:00, ערוץ 2