מקום לדאגה

לא אצפה בפרק הסיום של "מחוברים", לא בגלל שאין לי HOT ואצטרך להמתין עד שיחסי הציבור של הסדרה ישלחו לי אותו על דיסק, אלא בגלל שאני מפחד. מה שהתחיל כהצצה שובבה לחייהם של חמישה אנשים, הפכה לאורך העונה למחט כואבת שמפוצצת כל בועה שהצטיירה כקיימת בפרקים הראשונים.

אפשר לחשוב, כבר היו בארץ שלושה סיבובים של חיטוט בחיי הדיירים-מתמודדים ב"האח הגדול", אבל בעוד ששם ההתעסקות היתה באינדיבידואל, כאן זה מגיע לבת הזוג, להורים, להורים המאמצים וחבריהם, ולקולגות בעבודה ולמאהבות שאפשר להזדכות עליהן כמו על בקבוק גולסטאר, ובכל אחד מהתאים הקטנים האלה, הקלישאות הכי גדולות מתממשות ומשהו מתרסק, בכל כמה פרקים יש נחיתה כואבת לקרקע. רגע, Delete - זו פאקינג התרסקות.

לפעמים עדיף לחיות את החששות והמאווים שלך, בלי להחשף גם לאלה של אחרים, לתת להם לבאס אותך, להשקיע בהם מחשבה ובעיקר להיות חרד מהם

לקראת סוף הסדרה, "מחוברים" הפכה לאפלה והחלה ללחוץ על פחדים שקבורים עמוק בתת מודע - בדידות, יתמות, מחסור כספי, משפחות לא מתפקדות, תשוקות בלתי ממומשות (ג'נוארי ג'ונס, יעל בר זוהר; לפחות החרמנות של גולדן סדרתית), חולי, חוסר יכולת להגשמה עצמית ומערכות יחסים שדועכות מעצמן או בגלל דחיפות קטנות כמו יחסים קרובים, אבל ממש, עם דנה ספקטור. לפעמים עדיף לחיות את החששות והמאווים שלך, בלי להחשף גם לאלה של אחרים, לתת להם לבאס אותך, להשקיע בהם מחשבה ובעיקר להיות חרד מהם. כנראה שלזה מתכוונים כשמדברים על ראשים בריאים ומיטות חולות.

לא באמת אכפת לי אם כל אחד מחמשת המחוברים הביא על עצמו דלקת במרפק וחשף את החיים שלו מטעמים של ניסיון לטיפול פסיכולוגי עצמי או סתם תאוות פרסום (מתי יוצא הספר החדש של דודו בוסי?). זה היה נפלא עד שדברים התחילו להתעוות, בערך כמו פרק בסדרה של לואי סי.קיי ("Louie"), בה הכל תמיד כיפי ומצחיק, אבל בסופו של יום הוא נשאר גבר מקריח בשנות הארבעים, עם נטייה להשמנה, גרושה מרגיזה בצל חוסר יכולת לפתח זוגיות יציבה, ובונוס של שתי ילדות קטנות שצריך לגדל.

במחשבה שניה, זה בסדר. שום סיכוי שהייתי מצליח להזדהות באופן מוחלט עם מישהו שאין לו חתול בבית.

"מחוברים", HOT 3, ימים ראשון עד חמישי ב-21:35

>>> הילית וולברג על הטור של דנה ספקטור

>>> ליבי בגנו על הנשים של "מחוברים"

>>> פיני אסקל על פתיחת העונה של "מחוברים"

>>> כמה כסף עושים משתתפי "מחוברים"?