לא בא הולך מתי רוצה חותך

טוני סופרנו יכול לישון עם הדגים שלו בשקט. ברוך אסולין, קולגה בשבילו והבורר בשבילכם, אמנם מקבל כבוד של מלכים מהאסירים, מבין את חוקי הכלא ומצליח להשפיט עבריינים, אבל הוא ממש לא בקטע של דרמות אמיתיות. תנו לו להיות האתנחתה הבוגרת בין הבדיחות של אבי הטחול והוא לגמרי מסודר. ככה זה כשבאופן סופי ובהסכמת כל הצדדים  - צופים, יוצרים ומבקרים - "הבורר" כבר לא מנסה לדגדג את סדרת המופת שעשתה עבור המאפיה את מה ש"עמוק באדמה" עשתה עבור חברה קדישא.

משבר זהות בטחול

במקום ליפול לעולם התחתון של הטלוויזיה אחרי שתי עונות, הגיע פרק פתיחת העונה השלישית של סדרת הפשע הישראלית והוכיח כמה כישרון ובעיקר אומץ יש לבמאי שי כנות ולתסריטאי רשף (ורגב) לוי. השניים לקחו ברצינות תהומית מדי את העונה הראשונה. אולי הם חשבו שהם מסוגלים לעשות "סופרנוס". אולי הם השתעבדו לז'אנר, דרמת פשע, והפנימו מאוחר מדי שעם תקציב ענק אפשר אולי ללכת למכולת, אבל רק בחצר האחורית של הסופר אפשר להתפרנס מבקבוקים ישנים. הניסיון להיות מעונבים מדי יצר משבר זהות בטחול של סדרה עם פוטנציאל שהקהל אהב יותר והמבקרים אהבו פחות. בעונה השנייה כנות את לוי כבר עשו שיעורי בית, קברו את האגו מתחת לבלטות ויצרו נוסחה קומית מנצחת. באופן מפתיע, במקום להסתפק במקום שאליו הם הגיעו בעמל רב, השניים הצליחו לשדרג גם את תחילת העונה החדשה.

עם הקאסט המפואר שעמד לרשותם מהיום הראשון הם היו יכולים להמשיך באותו קו - דמויות שטוחות, הומור מתובל בז'רגון אלפרוני, משחק טוב של רוב הדמויות המובילות - אבל הם בחרו לפרוץ את הגבולות של עצמם, העמיקו את הדמויות בזו אחר זו, כשחתכו להן את הפנים וקיבעו בהן מנעד מוגבל אך מדויק של הבעות, העמידו אותן טחול בצד אגודל במיקום המדויק ביותר עבורן, ניקו את השטח היררכית מכל אותן נעמי כפיות והשקו את האדמה כדי שיגדל שם רמי הויברגר, ובעיקר יצרו דינמיקה של דיאלוגים שמסרבת להביך כמנהגם של כותבים בישראל. בעזרת היכולת להתמלא בדיוק במקומות הנכונים, "הבורר" הפכה להיות השעה הכי כיפית שיש היום בטלוויזיה.

"הבורר", שלישי, 22:05, HOT3

>>> זוכרים מה חשבנו על העונה השניה של "הבורר"?