תפיל בחנות חרסינה

השאלה הכי המרתקת בשעשועון "אל תפיל את המיליון", היא - תתפלאו לשמוע - לא למי יש יותר סרטי המשך בין הארי פוטר, אבא גנוב ועמנואל, גם לא איך זה שמאיר ואהוד לא אחים אבל אביתר ואורנה כן, ואפילו לא האם הבלונדינית המעצבנת תפנים שגם אם היא תדקלם שלוש פעמים ברציפות את ההמנון היא לא תצליח לקלוט שהמילה "עוד" היא זו שמופיעה בו פעמיים. השאלה המעניינת ביותר היא מי המניאק שחשב לצרור את השטרות דווקא בחבילות של חמישים ולא נניח של מאה - הרי חצי מהזמן אוזל בגלל תנועת המיליון, ולפעמים נדמה שקשה יותר להזיז את ערימת השטרות מלענות נכונה על התשובות.

מזמן אבדה תקוותנו

"אל תפיל את המיליון" הוא שעשועון רזה, פשוט, מפורמט באופן די עלוב ובעיקר מגושם. מלבד העובדה שהשטרות מתייצבים בקושי על הבלטה שלהם, יש תחושה שלאף אחד אין סבלנות יותר לגלגלי הצלה, חברים טלפוניים ופתיחת וילונות, מה שמפיל את כל העומס על איכות המתמודדים. ואלה, הגרועים שבהם (ההיא מההמנון? מזמן אבדה תקוותנו) והטובים שבהם (גם אחיות, גם תאומות, גם מבריקות, גם יפות? זה כנראה יום המזל שלנו), לא מסוגלים להחזיק שידור בין אם הם היסטריים, חופרים ומעצבנים ובין אם הן חמודות, צנועות וקומוניקטיביות.

ארז טל שוב נותן תחושה שהז'אנר הזה יושב עליו מושלם יותר פעם - בכל זאת הוא המליץ פעמיים בתוכנית הבכורה לעצור את השעון כדי לא לבזבז זמן, הציק פחות מפעם, השחיל ציניות מידתית ודגמן מקצוענות לכל אורך הדרך. אבל כשאחיו התאום אברי גלעד אורב לו מעבר לפינה עם שעשועון מעולה כמו "אחד נגד 100", קשה להסתמך על גימיק בדמות מיליון שכבר נמצא מחוץ לכספת או מעל לבלטות בידיים של המתמודד. זה אמין וריאלי בדיוק כמו שימית סול תהיה יותר מנערת גלגל.

"אל תפיל את המיליון", רביעי ושישי, 21:00, ערוץ 2