עזרת נשים

לכל מי שתהה בנוגע ליכולתה של "מחוברים" להשתוות ואולי אף להתעלות על קודמתה הנשית, אחרי חודש של מעקב אובססיבי אודות קורותיהם של הגברים היצריים, ניתן לומר בבירור שמדובר שוב, באוננות רגשית מטלטלת, בחשיפת קרביים מרתקת ובהתעסקות עצמית מהפנטת. למרות שאם לומר את האמת, איש מהנבחרים לקחת חלק בפרויקט הוא לא 'הישראלי הממוצע' בשום צורה או דרך, אם היינו רוצים לראות את הישראלי הממוצע היינו מסתכלים במראה, משתעממים וממהרים לשוב ולעקוב אחר תלאותיהם של היוצאים מן הכלל, מן הדעת ומגדר הרגיל.

הקסם של "מחוברים" מהלך אימים על בני שני המינים בעיקר משום שכל מי שאהבה את "מחוברות" לא יכולה לעמוד בפני חפירותיהם של גברים עתירי פאסון אך מודעים לעצמם שמתנסחים בצורה רהוטה ומבהילה. ועבור הצופים הגברים מדובר בסוג של קתרזיס בו הם רואים השתקפות (אולי קצת חריפה ומושחזת יותר) אבל בכל זאת, השתקפות של עצמם - מפרנסים, חרמנים, בעלים מתוסכלים, אבות מגוננים ובנים פרובלמטיים. ב"מחוברים" יש הכל ובהגזמה פראית של חיבוטי נפש וחיטוטי רפש וזה עושה לנו טוב כל כך לדעת שאנחנו לא לבד בסחי הרגשי הזה, ושהגברים באמת בוכים בלילה.

קליניקה און

אבל יש עוד משהו שהגברים שלנו עושים - בלילה וביום - הם חושבים, חולמים, מדברים וכותבים עם הזין. לעתים נדמה שהכיבוש והפורקן הם הכוח המניע אותם ושהנשים בחייהם, לפחות אם תשאלו אותם, צריכות למלא את החור השחור הזה ששואב אותם אל תוך מחוזות הייאוש, חוסר הקריאייטיביות, הדיכי והבאסה. אם אצל הגרסאות הנשיות שלהן היה זה החיפוש המתמיד אחר אהבה (גם כשיש לך כבר אחת כזו ביד) הגברים של "מחוברים" ניזונים מהקבעון הסקסואלי שלהם והרצון הקבוע, ובכן, לזיין.

שלושה מכוכבי התוכנית הם כותבים, אנשי מילים שאיש איש בתחומו נהנים מהפוזה המיוסרת שמגיעה מאוגדת היטב עם הטייטל המקצועי בו הם מתהדרים. רן שריג הוא התסריטאי הפוחז, הנרקוטי והסקסי שרוצה לתת לאשתו בראש ומקבל ממנה פרצופים זועפים, שי גולדן הוא העיתונאי ההישגי והשכלתן שמתחזק חיי פרברים מנומנמים מחד ופנטזיות על כוכבניות עתירות שדיים מאידך ודודו בוסי הוא הסופר המתייסר, המתיילד והאלכוהוליסט (או לפחות זה מה שהוא רוצה שנחשוב) שדוגל במערכות יחסים שתוקפן פג יחד עם החלב במקרר. גם לואיס אדרי מתהדר באימא בעייתית ותחושה אובדנית כשהוא לא מאוהב וישי גרין מתפקד רוב הזמן כשפוט של אשתו הדעתנית כשהוא מנסה להוכיח (למי בדיוק?) שהגבריות שלו היא כולה שלו ולא קשורה, במקרה, לעובדה שהוא פאקינג מיליונר.

לוגמי חופש

הנשים של המחוברים לא עושות להם חיים קלים. או שהן סקסיות אבל עייפות מדי בשביל סקס, או שהן לא מושכות כבר את הגבר שלהן ושולחות אותו לרייר על עמודי כרומו, או שהן מעמידות אותו בפינה ואומרות לו שכסף לא פותר כלום או שהן משגעות לו את השכל בזגזוגי רגש אינסופיים. הן באמת נוראיות. לא ברור איך הן מעזות להיות עייפות מדי לסקס אחרי יום עמוס בעבודה, ילדים וכביסות. לא ברור מדוע הן מסרבות להתפשר על האינטגריטי המקצועי שלהן רק בגלל שנישאו לגבר עם המון כסף והן לא באמת צריכות לעבוד, ועוד יותר לא ברור למה הן עוברות טלטלה רגשית כשהן מנהלות רומן עם אדם שמכריז על האלכוהול כאשתו הראשונה ומפרסם את האישיוז שלו עם מחויבות בחוצות העיר.

רק דורון צברי יודע, כנראה, כמה חומרי גלם מצולמים היו ליוצרים בבואם לגשת למלאכת הפסיפס הכלל לא פשוטה שמצריכים חמישה אובייקטים כה תובעניים כמו המחוברים, אבל אם בתחילת העונה נדמה היה שנפלנו כאן על אסופת כוסיות בכייניות שמחוברת לצד הנשי שלה בצורה מעוררת קנאה, שגינו באבחנה. הדרך בה משתקפות הנשים בחייהן דרך עיניהם, דרך הכתיבה שלהם, ודרך הקומנטרי שהם מעניקים לצילומים היא לחלוטין סקסיסטית ומונעת מאותו סטריאוטיפ נושן על האיבר ההוא שגברים חושבים איתו. לעתים נדמה שללא הדרייב הזה, בין אם הוא מונע מסקס פר אקסלנס או מדיבור כפייתי עליו, היה להם הרבה פחות מה להציע לנו כאלילי תרבות לרגע. יכול להיות שאם היינו לוקחים להם אותו, זה באמת היה כמו להסתכל במראה. ולהשתעמם.

"מחוברים", HOT3 HD, ימים ראשון עד חמישי ב-21:35, ו-HOT V.O.D

>>> מה פיני אסקל חשב על "מחוברים"?

>>> מיכל טראוריג מקטלגת את הגברים של "מחוברים"