אפריקן אפרל

אחורי הקלעים של עולם האופנה והדוגמנות שימשו מאז מתמיד חומרים עסיסיים לדרמות פריים טיים טראשיות, כך שהרעיון לבנות סביב העולם הנוצץ והריקני הזה דווקא סדרה קומית הוא מרענן - אם כי לחלוטין מתבקש, במיוחד בהתחשב בעובדה שמדובר בגלקסיה המאכלסת אגואים נפוחים עד אימה, טיפוסים סטריאוטיפיים להחריד ובעיקר תחושת חשיבות עצמית שאין לה ולו שמץ של אחיזה במציאות. קל וחומר כשזה מגיע לתעשייה בארץ, שחשה את עצמה מילאנו אבל מסתפקת בלהיות קניון שבעת הכוכבים.

"אבודים באפריקה" מציגה חברת האופנה "האני" שיוצאת לצלם את הקטלוג החדש שלה בצ'אד מוכת העוני, הפשע והתחלואים ותוך כך אנחנו נחשפים לטיפוסים המועסקים בה: אדי (צחי גראד), הבוס הכוחני והוולגרי, שלומצי (שרון שטרק), הארט דירקטורית האנאלית והפרפקציוניסטית, יניב וצליל (עידן חביב ורותם סלע), מובילי הקמפיין שנישאו לא מכבר ועוד אסופה של אנשי צוות ססגוניים הנחרדים מהפרובינציאליות של המקום אליו הגיעו ולמעשה חושפים בהתנהלותם את הבורות, הנבערות והמנטליות החשוכה שהם עצמם לוקים בהן.

משלחת הומניטרית

לפרקים, הפארודיה עובדת - אבל יש משהו מאוד מבולגן, כאוטי, בכל ההמולה הישראלית הזו. ריבוי עלילות מעייף מקשה על היכולת להיקשר או לפתח עניין אמיתי באיזושהי דמות. הסטריאוטיפים של המאפר והמעצב השיער האוחצ'ות, הדוגמנית המפונקת ופעורת העיניים והצלם היומרני והכאילו-ארטיסט הם כה משומשים, שחוקים ובלויים שגם כתיבה משעשעת ומודעת לעצמה לא מצליחה לחלץ יותר מגיחוך קל.

גם חוסר האחידות בליהוק מצליח לפגום בהנאה כשעד מהרה מתבהר שישנם בקאסט אנשים שבאופן ברור מנוסים ומוכשרים יותר מאחרים. סלע וחביב לא מעצבנים וירוקים כפי שהייתם מצפים שיהיו, הכימיה הזוגית ביניהם אמינה והם מתוקים וחביבים למדי. אבל מכאן ועד לקרוא להם שחקנים הדרך עוד ארוכה ומפרכת. במקרה של סלע נדמה בכלל שהיא מגלמת את עצמה: דוגמנית חמודה, טובת לב ולא אהבלה בכלל שנורא בא לך לשנוא אבל ממש קשה לך כי היא כזו אחלה.

לצדם עומדים כשרונות כמו מעיין בלום ההיסטרי והאקסצנטרי שמגיע מעולם קומי מאוד שונה ופרינג'י ("מקום לדאגה"), שרון שטרק שרגליה נטועות בתיאטרון ובמחול וכמובן צחי גראד שהוא למעשה הסיבה העיקרית ואולי היחידה לצפות בסדרה. אדי וקסלר הוא הישראלי הכי מכוער שאי פעם תפגשו (באפריקה או מחוצה לה) אבל גראד הגאוני יודע היטב כיצד להלך על החבל הדק שבין הגזמה לגרוטסקה ומונע מדמותו להפוך לקריקטורה נלעגת.

למה לא אוגנדה? זה למה

הפספוס הגדול של הסדרה, חייבים לציין, הוא אורי פפר בתפקיד אסי הצלם. כאמור, הדמות שנבנתה לו היא סטריאוטיפ אחד מנופח ומהלך,  אך בניגוד ליובל רז ומושיק גלאמין שהחליקו בקלילות לדמויות האוחצ'יות חובבות לשון הנקבה, פפר פשוט לא מתאים לדמות בשום צורה או דרך. הוא אפילו נראה לא נינוח ומזויף ברוב הסצנות בהשתתפותו וכשמדובר בשחקן אופי כה משובח, קל להבין שמדובר פשוט בזיווג מוטעה בין טאלנט לדמות.

"אבודים באפריקה" היא מיני סדרה בת חמישה פרקים בלבד, מה שאומר שגם הפרקים הבאים ידחסו לתוכם מספר שיא של התרחשויות והרפתקאות במינימום זמן ובמקסימום מיגרנה. אז אם בא לכם להנות מחנה ויופיה של רותם סלע, לגעות מצחוק למשך דקה וחצי מאיזו יציאה קורעת של צחי גראד ולהרגיש טוב עם עצמכם על כך שהבנתם את הפאנץ' הפארודי והעוקצני של ההפוך על הפוך - אתם מוזמנים. ובעצם, אולי עדיפה פשוט שעה מרוכזת מול נשיונל ג'יאוגרפיק.

"אבודים באפריקה", yes Drama HD, ימי ראשון ב-22:00