נראה אותך גבר

למי שעדיין לא הפנים את זה, החיים הם לא טור שבועי של דנה ספקטור. יותר משהחיים מורכבים מסיטואציה רוחבית שנוגעת בכל אספקט של החיים שלך במשך שבוע רק כדי להסתדר במעגליות מרגיזה, הם בכלל שקית ניילון שתמיד קטנה מדי מכדי לעטוף את הסנדוויץ' אבוקדו שלך. יותר משהחיים אפויים ברחם המטאפורות ומוגשים חמים אחרי תשעה חודשים, הם מבלים שלוש דקות במיקרו רק כדי לצאת קרים יותר מהצלחת הרותחת שלך. יותר משהחיים שלך מסתיימים בהתברגנות עם בן זוג המכונה א', הם נמרחים על הצד הלא נכון של הפרוסה אחרי מחול חיזור אכזרי ומטורף. שי גולדן בטח יתהה למה הנחמה היחידה שאנשים מכירים בה היא אוכל. הצופים של גולדן ודאי יתהו למה הבטן שלהם מקרקרת. 

מתחברים יותר מהמחוברות

בגרסה המקורית של הסדרה, ספקטור וחברותיה היו מחוברות לעצמן ולמצלמה והפגינו בגאון עוצמה נשית גם ובעיקר ברגעים שבהם התפרקו לתוך ממחטות ועשו טעויות אינפנטיליות שנגמרות אצל בחורות בחבית של גלידה. הגברים של "מחוברים" שונים. הם מודעים הרבה יותר לסגנון העריכה ויודעים היטב מה יכול לצאת ממאות שעות צילום. ועדיין, הם מרשים לעצמם לאבד את הגבריות, לשים את הטסטוסטרון בצד, לדבר על מרפסת. המחוברים מצליחים להתחבר הרבה יותר מהמחוברות. משום מה אצלם זה נראה יותר אמיתי, יותר נכון, יותר יומיומי.

כגבר שנמצא איפשהו בין הפרדס ליד השוקן של גולדן, הקורנפלקס של בוסי, הקנביס של שריג וכל השאר, אתה צריך להתחבר. אתה מסתכל עליהם ורואה את עצמך רואה משהו אחר שלא ראית קודם. אתה נזכר איך היית נוהג לאבד שליטה וליהנות מזה ואיך תנהג לאבד את אותה שליטה ולסבול עד יומך האחרון; אתה מהרהר בטעויות שעשית ויודע שיבואו עוד יותר; אתה מבין איך המילים שלך שוות לתחת בזמן שהתחת שלך כבר לא שווה את המילים; אתה מסתכל על הגבריות שלהם נסחטת לתוך דלי של מים מטונפים ומפנים שאתה סמרטוט בעצמך; אתה קולט שהאישה שאתה אוהב היא הגבר החדש ושהגבר החדש הוא תמיד אישה; אתה מחשב איך תוך תשע שנים אתה יכול לקפוץ ממשכורת של 3,100 שקל נטו לכיסא עורך מוסף "הארץ"; אתה יודע שגם אם אתה הכי מפורק מעצמך, המצלמה הזו ואיתה התחושה שכולם יראו אותך מחר תגרום לך להתחבר.

"מחוברים", א'-ה', 21:35, HOT3