פיינל פור

עידן הקרח

אל-קפון, האיש וההפרעה; בשלוש השנים האחרונות נשמת-אכלת-ישנת, ובקיצור חיית רק בשביל שני דברים: אמא יקרה לך ונקמתה של קוריצה - מנוחתה עדן. קפונצ'ו, אישיותך המופרעת משהו והזיק הפסיכוטי המתרוצץ בעיניך הותירו את עורה הרך והענוג של נונה חידודים-חידודים לא פעם אחת. אם בכל זאת לגרד קצת חמלה, תקבל אותה על היותך איש בודד שהכישורים החברתיים שלו נועדו לשרת מטרות שמוחך ההזוי מתביית עליהן. עצוב לראות שהרגעים הכי שמחים שנחו על הארשת המסוכנת של פניך היו כשנתגלעו סכסוכים מרים בין חבריך לאי, ואת פסגות האושר שלך מרקיעות שחקים בהדחות האכזריות במיוחד - בהן צפינו בך מפלבל בעיניך המתרוצצות וחוכך כפותיך בהנאה צרופה.

עידן קטנטן (במובן הנמוך של המילה), גבר בן שלושים ושתיים עם תוכניות נקמה שממלאות את כל עולמו: מגיע הזמן שבן אדם אמור לעשות בדק-בית ולשאול את עצמו מדוע כל כאב או מהמורה רגשית שעוברים על זולתך גורמים לטורף שבך לחגוג כמו צבוע המתרגש מריח של נבלות. והכי חשוב, קפונצ'ו היקר: הגיעה העת להפסיק לישון עם אמא כפיות.

איכס-מקס-דרעקס

בתחילת העונה נונה תהתה כמה רחוק יכול להגיע לבנבן רופס ולא צעיר עם שם של שומן חזיר, ובביטחון יהיר מדי ואופייני לה הייתה בטוחה שהשפקס הדוחה יעוף אחרי אריאלה הזקנה המיליטנטית, במסגרת סלקציית גיל הזהב. איכס-מקס-דרעקס, הוכחת לנו שוב שאין קשר בין כישורי מחנאות וערימת שרירים לבין התואר שורד וש'ערכיות' משעממת טילים לעומת בחישה סכסכנית טובה.

נונה מסירה בפניך את הכובע בקריאת שאפו! היא נהנתה לתעב אותך לכל אורך הדרך, בלעדיך המשחק היה פרווה. וכמו שהעדת על עצמך באחת מהפואטיקות הרבות שלך: "חזיר קטן אוכל הרבה, חזיר גדול אוכלים אותו".

ברם, מעט מודעות עצמית לא תזיק לך, בוא ונקרא לילד בשמו: אתה מן ילד כאפות לוזר ושלומיאל שגדל להיות מגלומן טרוריסט עם קורטוב של אכזריות, שמוּנע מרגשות נקם וזוכה לסיפוק עילאי בכל פעם שיוצא לך לדרוך ו/או להשפיל ו/או להלבין פני אנשים בפומבי. אם לעטות לרגע את גלימת הפסיכולוגית בגרוש: נונה ממליצה על תכנית 12 השלבים לגמילה מרוע.

הסבון בכה מאוד, שרוני לא רוצה בו עוד

שרון, גרסה מקומית לפוקאהונטס: באת עם אג'נדה של אישה דעתנית עם פן לוחמני, אישה שחושבת מהראש, אבל הפגנת נגררות לא פחות רפוסה מזו של לידר הרגשנית המעצבנת בפרט, ושל כל משתתפות הישרדות לדורותיהן בכלל. כשהקרירות המתוחכמת שלך התמוססה נוכח תחמנו הצ'ארמר, נונה הבינה שאת בסך הכל כמו כל דרקון: שולחת לשונות של אש ועוטה על גבך שריון קשקשים בניסיון לחפות על בטן כל כך רכה. שרוני, אולי בגלל שבתקופה הקריטית של חייך גדלת לבד כשאימך הייתה בחו"ל ולא הייתה כאן דמות נשית ללמד אותך מה שכל נערה בתחילת דרכה יודעת: גברים לא נופלים שדודים לרגלי בנות הנכרכות אחריהם, הם מקסימום מנצלים אותן רגעית לצרכיהם ואחר כך זורקים. האם חוסר של דמות אב בחייך גורם לך להימרח על גברים קרי לב כמו מנו ושפקס?

בכל מקרה, כל הנסיבות המעציבות הנ"ל שעיצבו את אישיותך אינן הצדקה לחוסר ההיגיינה שלך (עייני ערך: השבט מכתיר אותך למסריחולה של העונה) - בחיים האמיתיים לא כדאי שהגבר שלצדך ייגעל מהטינופת השחורה שהצטברה על צווארך, לא כולם הם כמו נתן, כפרה עליו, שניקה אותך רק כדי שאפשר יהיה להישיר מבט.

אימפריה שהפכה להיסטריה

ואחרון חביב, האהוב הבלתי מנוצח של נונה, האיש והמצ'טה, בשבקולס. מי היה מאמין שדווקא מג"בניק מורעל שגדל בהתנחלות בשומרון יהפוך לפייבוריט של נונה, שמחשיבה עצמה שמאלנית רדיקלית. נתן חביבי, לוחם ללא חת שלי: עשית דרך ארוכה מאז שכמעט הקאת בעונה השנייה את קרביך רק בגלל ששמו אותך בכפיפה אחת עם ערבייה, ועד שחזרת בתשובה ושלחת לנסרין לא מעט מסרוני התנצלות ובנוסף, כולנו למדנו מפיך איך שינית דרכיך מאז שהיית חרא של אח לאחותך השמנמנה רק בגלל שהיא לא התאימה בעיניך לשבט בשבקין גבוהי הקומה והחתיכים.

בזכותך החליטה גם נונה לזקוף קומתה הגמדית ולדבר על עצמה בגוף שלישי, וכדבריך גם היא חושבת ש"בשבקין זו אגדה שהפכה למציאות, מציאות שהפכה לאימפריה, אימפריה שהפכה להיסטריה" - אתה בהחלט מותג. הבילוי במחיצתך היה בבחינת תענוג צרוף, וגם כשפישלת מתוך נאיביות הגובלת בטמטום היה קשה מאוד לנונה המאוכזבת לכעוס עליך לאורך זמן. ההיפר אקטיביות, דרך הארץ, הלב הענק, כישורי המחנאות ומעל כל אלה: חוש ההומור שלך, שלווה לא אחת במחוות גופניות נשיות המהוות דיסונאנס מוחלט לקוביות בבטן ושרירי הידיים המסוקסות עשה את העונה הזאת לחוויה בלתי נשכחת. בעבור כל אלה נונה מעניקה לך את התואר "השורד האחרון".