אילו תוכניות הן הפייבוריטס לאמי?

ביום ראשון הקרוב יושחזו הסכינים ויוצרי הטלוויזיה בארה"ב יאבקו על הפרס היוקרתי ביותר בתעשייה. אחרי שהכותבים, הבימאים והכוכבים מקבלים טפיחה על השכם, מגיע הערב לשיאו ולשני הפרסים המרכזיים של הערב. אחרי שנה מוצלחת במיוחד שהייתה למסך הקטן, הגיע הזמן לבחון את הסיכויים של הסדרות המועמדות. משחק מכור? אנחנו ממש מקווים שלא.

הערפדים של שדרות מדיסון

בקטגוריית סדרת הדרמה קיימת זו השנה השלישית מועמדת מובילה, כמעט ודאית, ששבתה את לב האקדמיה והמבקרים ולמרות ביקורות מקרטעות על עונתה הרביעית, לא עושה סימנים של עצירה. "מד מן" היא מופת לאווירה, סטייל ומוד. היא מתנהלת בקצב משלה ולא ממהרת לשום מקום. היא מתוחכמת - לפעמים מדי - ונאמנה עד אימה לתקופה אותה היא מתארת ולעתים נדמה שהיא הולכת ומסתמכת יותר ויותר על האריזה והולכת לאיבוד עם התכולה.

"מד מן" היא הסופיסטיכוסית בחבורה שכל הגברים מסובבים אחריה את הראש וכל הנשים שואפות בסתר ליבן להיות כמוה, אבל במסיבה הזו יש עוד אורחות, חלקן מחוספסות, אחרות קצת מתוסבכות אבל כולן בהחלט נותנות פייט מכובד.

המועמדות של "דם אמיתי" היא בהחלט סוג של הפתעה בהתחשב בעובדה שעל אף הפופולריות הגואה של דרמת הערפדים הסקסית, הביקורות על הפרובוקטיביות הפורונוגרפית שלה הולכות ומתרבות עם כל גבול של טעם טוב שחוצים יוצריה. נדמה שהאקדמיה רצתה להראות שהיא יודעת להיות מגניבה כשצריך, אבל רק ברמת ההכרה, מזכייה הם יכולים לשכוח. "האישה הטובה" היא מסוג הסדרות שמקבלות מועמדות רק בגלל הופעה של שחקן ראשי ממש מעולה שנושא על כתפיו סדרה שבכל מצב אחר הייתה בינונית במקרה הטוב. ג'וליאנה מרגוליס חזרה לטלוויזיה בענק, אבל גם הכתפיים שלה לא יכולות להפוך מוצר טוב ואפקטיבי למאסטרפיס.

ואז נותרנו עם רוצח וסוחר סמים. גם ל"דקסטר" וגם ל"שובר שורות" היו עונות מדהימות למדי בעונה החולפת, בעיקר בגלל שני השחקנים הראשיים שלהן, אבל לא רק. שתיהן הולכות וצוברות תאוצה, עם יותר דם, יותר טירוף ויותר העזה. אולי יהיה זה רוצח השילוש שיביא לשבט מורגן אמי בהחלט ראוי שפסח עליה בשלוש השנים האחרונות.

ומה עם "אבודים"? אין ספק שהייתה זו עונת סיום מדהימה שהגיעה לקיצה בפינאלה שגרם לכולנו למרר בבכי. האם היא ראויה כמו חלק מהמתחרות? ממש לא. היא האקדמיה אוהבת הפי אינדינגס? בהחלט כן.

פסגת המיס-פיטס

הקרב במעניין באמת מסתמן בגזרת הקומדיות השנה. אחרי שלטון מלוכני יציב של "רוק 30" הכה מעולה, קמו לה השנה שתי מתחרות שיכולות לחטוף, כל אחת מסיבותיה, את הפסלון מתחת לאפה. "Glee" מגיעה לתחרות עם מדף עמוס - גלובוס הזהב ופסלון הסאג, כבר בכיס - ואפופת באזז היסטרי ובלתי פוסק בנוגע לעונה השנייה שלה שעולה בחודש הבא. תפקידי האורח של בריטני, סוזן בויל וחביאר בארדם והגעגועים לירידות של סו על השיער של וויל וליציאות באין כניסה של בריטני האהבלה מעוררות עניין ודיבור שגם האקדמיה לא יכולה להתעלם ממנו. "Glee" החזירה את השיר ללב של כולנו ועשתה זאת בשילוב עם ציניות עוקצנית ומשוננת. מתי לאחרונה נצפתה תוכנית המתרחשת בתיכון שהצליחה לשבות קהל בטווח גילאים כה נרחב?

אבל גם הגליקים הגדולים בעולם (כולל כותבת שורות אלו) לא יכולים להתעלם מהזוכה הראויה ביותר בפרס השנה. מוב-אובר טינה פיי, כי אל באנדי חזר ושם את הדיס בדיספאנקשנל. "משפחה מודרנית" היא כמו גלגול מחודש, מעודכן ומשופץ ל"בועות" המיתולוגית והאלמותית. משפחה אחת גדולה, שכל צלע ממנה פחות מתפקדת מהשנייה, לכל אחד סיפור משלה וכשאלו מצטלבים, זה פשוט עובד - בלי מאמץ, בלי להטוטי תסריט מטופשים, פשוט עובד. צוות שחקנים משובח, הפורמט המוקומנטרי ש"המשרד" שכללה באופן כה גאוני כהשראה, ותמהיל מדויק של המון לעג ואהבה. באמת שמגיע להם - ולא רק בגלל שהם מעוררים בנו נוסטלגיה ל"משפחה בהפרעה".

את "תרגיע" האקדמיה מעמידה רק כי לארי דיוויד הוא בכל זאת, לארי דיוויד, ויש כבוד. "האחות ג'קי" נמצאת ברשימה רק בגלל אידי פאלקו שסוחבת קאסט שלם על גבה וזה לא מספיק בשביל פסלון הסדרה (איפה ג'יימס גנדולפיני כשצריך אותו) ו"המשרד"? למרות שרבות מהסדרות הכי טובות שמשודרות כעת לקחו ממנה יותר מטיפ או שניים, האקדמיה אוהבת לפרגן יותר להומור הפנים תעשייתי של טינה פיי מאשר לאנשים שמתעסקים במוצרי נייר. קשה בהוליווד.