מה הדאווין שלהם

השבוע עשה הקהל של "כוכב נולד" תיקון חשוב לפאשלה שהוא עצמו אחראי לה. הוא השיב אל חיקנו את נאור אלבז ואדר גולד, שני מתמודדים ייחודיים, מקוריים בדרכם ונחוצים להמשך הדרך - שהולכת ומשתבחת כל הדרך אל הגמר. הוא גם הואיל בטובו להיפרד מיובל לב טוב ויובי מרון שצבעו את הנבחרת בגוונים מעניינים אך הפכו ללא רלוונטיים לחלוטין בישורת האחרונה בתחרות.

צפוף שם למעלה בצמרת ואם נדמה היה שברור לחלוטין מי תהיה שלישיית הגמר, ספיישל דני סנדרסון הצליח לטרוף במעט את הקלפים שכן המילים והמלודיות של סנדרסון, המתאפיינים בהרבה הומור, שכל, שנינות וחדות כמעט והכריחו את המתמודדים הנותרים להתמודד עם קושי ולפצח אותו (!). משימה שכמעט כולם עמדו בה בהצלחה יתרה.

המתמידים: מי שכולם מהמרים עליהם כהרכב הגמר הם דיאנה גולבי, אבי בן אבו ואוהד שרגאי. גם השבוע השלשה הזו הבריקה והפנטזיה על גמר בכיכובם מרגשת למדי בהתחשב בעובדה ש"כוכב" לא הנפיקה גמר באמת מצמרר, מותח או אפילו מעניין מאז זכייתו של ג'קו אייזנברג. וכולנו יודעים איך זה נגמר.

גולבי הביאה את הרוק הנשי המחוספס שלה ל"יו יה", שרגאי ופנס הטיולים שלו הרעידו את אמות הסיפים עם "הלא נודע" אבל יותר מכולם עינג בן אבו, סוג של תגלית היסטרית, גולמית ומרגשת, שבין אם יגיע לגמר או לא, חייב להיחטף לקריירת קיסריה דחופה. היכולת הפשוטה, הצנועה ונטולת המניירות שלו להיטמע בתוך ז'אנרים שונים שרחוקים שנות אור מהמטען שהוא מביא עימו מהבית, היא גדולה נדירה. "ביום ובלילה" שלו הגדיר יפה את הרצון הבלתי פוסק לשמוע אותו שר - תמיד ובכל מצב או סגנון.

העוקפים בסיבוב: לא ברור מאיפה זה הגיע, אבל עידן עמדי פתח מבערים ובשבועות האחרונים הוא עובד קשה מאוד על מנת להוכיח שהוא לא רק גוש שרירים יפה תואר. למען האמת, אם לא היינו מזהים בו את השיבוט האבוד של הראל מויאל, היינו משגרים אותו לגמר במיידי. אבל התחושה הזו, שבסרט הזה כבר היינו, ושמויאל אחד כבר זכה בטייטל, עומדת לו לרועץ. מה שלא מפריע לו להפיל את השופטים ואת המסמסים מהכיסא בביצועים כנים וכובשים בלי יותר מדי קישוטים סביבם,רק המון כוונה ונשמה. לעמדי יש גם את המראה הנכון כערך מוסף וכן - זה לגמרי יכול להביא אותו לגמר על פני מישהו שכנראה ראוי יותר. הביצוע שלו ל"ילד מזדקן" היה כה אותנטי ומחובר, שכבר מתחיל להיות קשה לחזות את עתיד ההדחות.

וכן, גם מעיין בוקריס הפעוטה, שעומדת כבר שבועות בגבורה בפני קיתונות הביקורת שנשפכים עליה מכיוון השופטים, מקבלת אהבה קבועה מהקהל והשבוע, עם "מילים יפות" הצליחה סוף סוף לחדור ללב השופטים עם חיבור שובבי ומושלם לטקסט שבחרה שהלם, אחרי דיסוננס כה ארוך, את הקול המדהים שלה.

ובקטגוריה משלו: אור גלעדי. טוב די, הבדיחה הזו הפסיקה להצחיק מזמן ועכשיו, כשגלעדי הולך ומאבד את הצ'ארם שהכניס אותו לתוכנית בהתחלה (וגם את הקול שלו שמתחלף בלייב) חייבים להכיר בעובדה שמדובר בעלם חביב שיעשה אחלה קופה בבר מצוות (ובעיקר בת מצוות) וצריך לעזוב את התחרות עכשיו, לפני שיתקדם הלאה למשבצת שתזניק אותו לגמר ושם כבר הכל  יהיה אבוד כשצבא המסמסות שלו יגיע לקרב בבריכת הסולטן בלי שמץ של רחמים ועם חשבון סלולרי שההורים משלמים. מדובר במקרה קשה של 'המלך הוא עירום'. או 'הילד הוא זייפן' אם תרצו, ורק בגלל שיש איזה ג'סטין ביבר אחד שמשגע את העולם, לא אומר שכל ילד בן 16 עם מיקרופון הוא תופעה. בטח לא במקרה הנדון.