שוכב פרקדן

לפני כל מילה שתיכתב כאן היום נונה מבקשת להרכין ראשה בדקת דומייה למנו-פולטור החביב עליה, שכדבריו, הגיע למשחק עם צלב על הגב. למרות הבידוד שנכפה עליו כשסילקו לו בניתוח ללא הרדמה את שני חברי בריתו, הוא שרד לא מעט. ברם, דן קטנטן - גם ההישארות שלך במשחק עד כה וגם ההדחה התאפשרו בעיקר בזכות עורכת הדין חסרת ההיגיינה. עשית טעות מרה: ככה לא נוהגים באישה מאוהבת! השתמשת בה ואחר כך זרקת כמו טישו משומש, ולכן פוקהונטאס המסריחולה הפנתה לך את עורפה המטונף ומסרה אותו ואת ליבה לנתן, כפרה עליו, שהעניק לה ניקוי צוואר יסודי.

אז זהו זה. זוהי הצדעה אחרונה בהחלט למודח הכי תותח, שמעריך את התרגיל שתפרו לו ונפרד מכולם במשפט: "חבר'ה, הייתי עושה לכם אותו דבר, הייתי מופתע אם לא הייתם עושים את זה", ומוסיף אחר כך למצלמה בקריצת חיוך קצת מתוכניותיו העתידיות: "מתישהו תהיה עונה שלישית..." מה קורה דן קטנטן? אין עבודה? כי נונה דווקא זקוקה בדחיפות לעורך דין שיטפל לה בדו"חות החנייה.

לעומת ההדחה הכואבת של דן הרב-אומן, נונה מאוד מרוצה מהעפתה של מעיין הליצנית שיצאה לה מכל החורים מרוב לבביות ורצון טוב. אמנם אקס-מאמי חברתך אמרה שבלכתך נלקח ממנה הלב, אבל ברור שמירית הדורסנית בחרה שלא להביא לעונה הזאת את ליבה והשאירה אותו בישראל - כך שלהסתמך על לב אחד קטן ורגיש של זו שישנה עימה כפיות היה כנראה נטל כבד מנשוא. נונה מאחלת לך מקלחת טובה בוילת המושבעים - גם כך שיזוף היתר לא הועיל לעור הפנים הוורדרד והיבש שלך והוסיף לך קמטים טרם עת.

מקסימום בהמה

מפרק לפרק נונה נקשרת לתחושת הבוז והתיעוב שהיא חשה כלפי החזיר הברברי גס הרוח ומבינה שבלעדיו ההצגה לא תהיה אותו דבר, ומצדיעה בשאפו על משחק ה"איכס-מקס-דרעקס". אמנם קשה קצת להסתכל על המיצג המרייר בשפתיים מיובשות ויותר מכך - לצפות בו בולס כששאריות אוכל נדבקות לו לגוף ולפנים. אבל הדיסונאנס בין ילד כאפות לבין הבריון, וכן גם בין הבהמיות הדוחה לנפש הפואטית שחורזת פיוטים, (עיין ערך: שיר היומולדת ללידר), מדליק את נונה חובבת הניגודים ומעורר בה כבוד.

בעיניים מושפלות - בעיקר כדי לא לצפות בלעיסה הדוחה שלו - נהנתה נונה כל כך לחזות בזעם הנקמני שעורר החזרזיר אצל מירית בפרק הקודם כשלקח לאקס-מאמי את עוגת השוקולד במכירה הפומבית. אולי באמת הגיע הזמן שתצטרפי לחברתך הליצנית בשירת: איפה, איפה, איפה העוגה. מירית מאמי, נהיית מרמרה אמיתית וגם אצלך השיזוף אינו מיטיב עם החריצים של העצבים.

ולסיום: לפי הפרומו הולך להיות מפגש בין אל-קפון הקריפ לבין האדם היחידי שנוגע לו במיתרי הרגש הפגומים שלו - אמא יקרה לו. התענוג הצרוף שמציף את אל-קפון בכל פעם שמתגלע סכסוך חדש בשבט ועיני הקריפ הנוצצות בברק מטריד כשהוא אומר משפטים בסגנון: "בחלומותיי הרטובים לא חלמתי לזכות ולהדיח את דן מנו פעמיים במשחק אחד", מזכירות לנונה שפסיכולוגים רבים מדברים על כך שאחד הדברים המרשימים בפסיכופטים הוא היכולת שלהם להסוות לאורך זמן את היעדר הרגשות שלהם ולהתערבב חברתית למרות הבידוד הרגשי, תוך כדי שהם רוקמים תכניות זדוניות ומנהלים לכאורה חיי נורמה. אז ד"ש לאמא קפונצ'ו, ודבר איתי אם אתה זקוק לטלפון של פסיכולוג מעולה.