גבעתיים

בסוף השבוע שעבר הגיעה לסיומה אחת מסדרות הריאליטי המצליחות של השנים האחרונות "ההילס" (או בתרגומה העברי המטופש "הוליווד הילס") והותירה הרבה פיות פעורים בקרב מעריציה האדוקים. מאחר ובארץ ייקח עוד זמן עד שנגיע לפינאלה, נחסוך לכם את הספוילר ונאמר רק כי מדובר בקשירת קצוות שגררה אחריה ביקורת רבה ובעיקר עוררה מחדש את הדיון "עד כמה הריאליטי שלכם מבוים".

פעם היינו רגישים לכל התערבות, ולו הקטנה ביותר, של ההפקה בתוכניות המציאות שלנו. "הישרדות", "האח הגדול" ואחותן הגדולה והאב-טיפוסית "העולם האמיתי" ניסו לחתוך לנו פיסת חיים, שאמנם הייתה תלוית זמן ומקום אבל נאבקה להישאר נאמנה למושאיה, למעשיהם, מחשבותיהם ופעילויותיהם. מלאכת הליהוק המוצלחת הייתה אמורה להיות הכלי העיקרי שיניע את העלילה ויאפשר אינטראקציות שיוותרו באופן אורגני מתוך מפגשים והתנגשויות בין אנשים שונים בעלי גישות והשקפות שונות.

בעשור האחרון, נמתחו והורחבו גבולותיו של המושג "ריאליטי" כמעט עד קץ, אבל שלצד שלל תוכניות המציאות המחפשות כשרון מסוים בקרב המתמודדים (שירה, עיצוב, ריקוד או דוגמנות), בלטו בשנים האחרונות תוכניות מסוגננות, מלוטשות שנראות כמו הפקה של דרמה עלילתית לכל דבר ועניין  - אנשים יפים, פסקול עדכני, סטיילינג מעורר קנאה ואינטריגות מפה ועד הודעה חדשה.

"הוליווד הילס" התמקדה בחייה של לורן קונרד (פליטת ריאליטי אחר, "לגונה ביץ'") בחייה ואהבותיה בלוס אנג'לס, בנסיונותיה לפרוץ בעולם האופנה כשמסביבה חבורה של כוסיות ויפיופים שאנחנו אמורים להאמין שהם חברים שלה. ההצלחה הייתה מיידית והיסטרית, קונרד הפכה לסוג של סוויט-הארט אמריקאית וחברותיה לסדרה, אודרינה פאטריג' וויטני פורט והיידי מונטאג רצו גם הן את הנתח שלהן בעוגה - וקיבלו. קמפיינים, תפקידי אורח בסדרות ותפקידים קטנים בסרטים, כיכוב תמידי על שערים של מגזינים נחשבים וחיים בצל הפפראצי. כל ריב או בגידה חברית בסדרה הפכו לכותרות ראשיות בכל מהדורות הבידור, ואפילו הפאוור קאפל המושמץ ביותר בתולדות השואוביז יצא ממנה - מונטאג ובן זוגה ספנסר פראט, שזכו לכינויי "ספיידי" וזרעו הרס, חורבן וניכור בכל מקום אליו הגיעו בניסיונותיהם הפתטיים וסרי הטעם לזכות בעוד טיפה פרסום.

כולם עבדו בעבודות נחשקות, גרו בדירות מדהימות, יצאו למקומות הנחשבים ביותר בסצנה ודאגו לאספקה שוטפת של דרמה מלאת יצרים. וקהל קנה את מה שהיה להם למכור -  ובענק. הסיטואציות שנראו לעיתים מאולצות - רק כדי שיהיו פה ניצוצות, החברויות בין הבנות (שלא הכירו טרם הסדרה והתנהגו כמו BFF's מכיתה א' וכמות הולכת וגדלה של רגעים מופרכים (חתונה מזויפת בין ספנסר להיידי לדוגמא) לא רק שלא המאיסו את הסדרה על הצופים, הם רק הפכו אותה לדיבור הכי חם בעיר.

וויטני פורט, אותה פגשנו כעמיתתה של קונרד ב"טין ווג" קיבלה ספין אוף בשם "הסיטי", עברה לניו יורק והחלה לעבוד עבור המעצבת דין וון פירסטנברג. אחר כך עברה לחברת יחסי הציבור "פיפל'ס רובולושן" והחלה לעצב בעצמה. "הסיטי", שמתאפיינת בסגנון ניו יורקי מלא שיק ועושה נעים בבטן לכל מי שאוהב אופנה, את התפוח הגדול וכל מה שביניהם - מתאפיינת בדמויות משנה כה חזקות שקשה להאמין שהן לא יציר דמיונו של איזה תסריטאי אופרות סבון. קלי, הבוסית הגיהנומית של וויטני, אוליביה, שעבדה בעבר עם וויטני ועכשיו מאמללת את חיי עמיתיה במגזין "אל" ורוקסי, חברת ילדותה של וויטני שעוברת לגור איתה בניו יורק ומתחילה לעבוד לצדה.

אבל אז עולות השאלות - למה וויטני, שהיא כבר כוכבת ענקית צריכה לעבוד תחת הבוסית הזו? איפה יש אזכור להיכרותה המוקדמת עם רוקסי? רוקסי היא בתם של שחקנים הוליוודים עשירים - אין מצב שהיא מחלטרת ביחסי ציבור, אוליביה לא מוזכרת בשום צורה בקרדיטים של "אל" והשאלות ממשיכות לעלות ולהציף ודברים לא מתחברים, ולפתע לורן קונרד עוזבת את "הוליווד הילס" ואומרת בתקשורת "נמאס לי לחיות חיים כפולים" וחושפת חבר אוהב אותו היא מתחזקת כבר שנתיים ללא כל זכר לקיומו בסדרה. ומשום מה, באף רגע נתון הקהל האוהב לא שובר את הכלים, לא מתרעם על הסתירות התמידיות בין מה שהוא רואה על המסך לבין מה שהוא קורא בעיתונים. מדובר בסוג של פלא קשה להסביר אבל אי אפשר שלא להיות המום מכוחו.

בעוד שבסדרות האהובות עלינו אנחנו מבחינים בין שחקן לדמות, בין מעשיה ותדמיתה של הדמות לאלו של האדם שמגלם אותה, כוכבי "ההילס", "הסיטי" ושאר להיטי הריאליטי של השנים האחרונות "חוף ג'רזי" וזיכיון "עקרות הבית האמיתיות של..." שזוכה לעוד ועוד גרסאות, הם אנשים אמיתיים. מה שאתה רואה, כך אתה רוצה לחשוב, זה מה שאתה מקבל. אתה מכיר אותם, ולא רק מוויקיפדיה, אתה מאמין שאתה יודע מי הם. אחרי הכל, אתה עוקב אחריהם באדיקות כה רבה. אז נכון, ברור שההפקה עושה קצת בלאגן, אבל גם ב"הישרדות" ו"האח הגדול" היא בוחשת בקלחת. וכאן הכל כל כך הרבה יותר נחשק, זוהר, מסוגנן ואופנתי כל כך. לאנשים האלו - לאנשים האמיתיים האלו - יש חיים פאקינג מגניבים, איך אפשר שלא לצפות?

קיתונות של ביקורת נשפכו על הניסיון הישראלי ליצור את תמהיל דומה ב"TLV - עושים את תל אביב". פרק אחד הספיק בכדי להפנות אצבע מאשימה כלפי המופרכות, הזיוף וחוסר האמינות שבסיטואציות ובדמויות. ואכן, בארץ, בה כולם מכירים את כולם, כולם מחפשים את כולם וכולנו היינו סקפטיים עוד באירופה, הלוקש הנוצץ לא נבלע בקלות על ידי המבקרים והעובדה שאף הוטל ספק באמיתות קיומן של ארבע הדמויות כאנשים אמיתיים בעולם האמיתי לא עזרה. תראיינו אותם, תביאו לנו פפראצי שלהם, תדביקו להם רומן עם פליט ריאליטי אחר ותזמינו אותם לסבב טוק שואוז עד שהם יצאו לנו מהתחת. תנו לנו להכיר אותם, לאהוב אותם, לשנוא אותם ולדאוג להם. אנחנו כבר נבלע בשקיקה כל מילה ונאמר בספיקת ידיים "ככה עושים ריאליטי".