נשמה, את אבודה
כשרוית בטאשוילי לא הצליחה להפגין רגש בעוד שניקיה בראון פשוט לא יודעת עברית, שאף אחד לא יתפלא שהן מצאו את עצמן מחוץ לתוכנית. ליבי בגנו אלמנטרית
הפורמט הכאוטי של "כוכב נולד" שמערבב ערבי דואטים עם בחירות שירים רנדומליות וספיישלים עם בכירי האמנים, מתחיל לבלבל ובעיקר לעלות על העצבים, אבל דווקא השבוע, הדואטים יצרו כמה מהרגעים המרגשים בהם חזינו העונה, החזירו למשחק מתמודדים ראויים שהלכו לאיבוד והדיחו לאחר כבוד שתי זמרות אשר לחלוטין לא מתאימות לפורמט. וגם דרמה היתה: מתמודדת מובילה על סף הדחה, מתח מיני מורגש וסקסי בין שני מתמודדים ונצחון הנשמה על פני הנעורים.
ניקיה בראון ודיאנה גולבי - "קטורנה מסאלה"
בעיות סאונד הביאו להתחלה מחודשת השיר ויצרו מעט מתח כשהשתיים נאלצו להתחיל מחדש. ואז הוא שוב לא עבד. והצמד המשיך כמו שתי מקצועניות - למרות שמירב תשומת הלב כבר הוסטה מהביצוע. הניסיון המעניין של הרוקרית וזמרת הנשמה הוליד ביצוע שהבליט בעיקר את כשרונה של דיאנה שעבדה קשה להציל את המצב, ושם לניקיה מקלות בגלגלים. הבתים היו נמוכים מדי, הפזמונים סוחפים אבל נטולי אינטראקציה אמיתית ובלי קשר לביצוע, שהיה יכול להיות טוב בהרבה - פשלות טכניות שגונבות את ההצגה זה הכי לואו בדג'ט ולא לעניין.
אבי בן אבו ואדר גולד - "אהבנו"
הנגיעות המזרחיות של בן אבו עם הקסם הרוקיסטי והנוגה של גולד השתלבו בצורה כה הרמונית וטבעית שנדמה היה שהשניים שרים יחד כבר שנים. השילוב בין כוח לרוך הוא המומחיות של שני המבצעים המעולים הללו שהוכיחו שמקומם בנבחרת הוא לא רק ראוי אלא מחויב המציאות והצליחו ליצוק רגש ותוכן בוגרים וקורעי לב לשיר הנצחי של אביב גפן.
אור גלעדי ויובי מרון - "האהבה שלי היא לא האהבה שלו"
שני הסוויטהארטס של התחרות בחרו בשיר שמח וטוב לב, אבל כשאין מבצע מעולה שירים בדואט מבצע בינוני - נותרנו עם שני סטים של שיניים מחייכות מאוזן לאוזן וביצוע קריוקי למהדרין. חמוד, פוטוגני ולגמרי לא קשור למשמעות של התחרות הזו.
רוני גינוסר והיבה בטחיש - "סליחות"
שתי המיוחדג'ות של התחרות בחרו במה שהכניס אותן לאזור הנוחות שלהן. רוני לא לוקחת סיכונים ולא מגדילה ראש ומנסה משהו חדש. היבה מצדה נראית כמו שנגררת באותה הדרך ולמרות שמדובר באחד השירים היפים של יהודית רביץ, השירה המיושנת, הארכאית והעבשה - יפה ככל שתהיה - באמת שכבר מתחילה לעצבן. בעיקר כשהמבצעים המעולים האחרים בתחרות, מראים שאפשר לרגש ולחדש בו זמנית מבלי להיתקע על שטנץ ענתיקה מעייף.
נאור אלבז ומעיין בוקריס - "בכל מקום"
הדואט של שלומי שבת ושירי מימון התלבש כמו כפפה ליד על אלבז הזמיר המזרחי וקול הפעמונים של בוקריס. הוא מביא את הנשמה והחספוס, היא את הגוון האגדתי שנשמע לפעמים כאילו הוא בוקע מגרונה של נסיכה בסרט דיסני. השניים יצרו קסם אמיתי ומפתיע על הבמה ובוקריס, שהלכה לאיבוד בשבועות האחרונים הפגיזה בביצוע שרק פרטנר מעולה כמו אלבז.
תהל שהם ועידן עמדי - "בואי נגיד שאני שלך"
החיבה ההדדית המאוד לא סודית בין השניים בנתה מתח לקראת הביצוע שהיה מלא חן וכימיה שאי אפשר לזייף. הבעיה הייתה כשתהל, בעלת קול ענק, נסחפה מעט, לחצה הרבה ושכחה שהיא שרה עם עוד אדם. דווקא עמדי, שטכנית הוא זמר פחות טוב, נשמע נוגה וכן יותר משותפתו. אבל כמו שאמר גל אוחובסקי "מה שהיה שם זו משיכה מינית - ורכילות משדרגת". והמבין יבין.
ליאור עקיבא ובת נטף - "מעביר דף"
נראו לא נינוחים, לא מתאימים ולא מרוצים - לא מהשיר, לא מהביצוע ולא אחד מהשני. נראה שבת, מבצעת סולו משובחת במיוחד, מתקשה. מתקשה להתחבר לקונספט של התוכנית, מתקשה ליצור כימיה אמינה עם שותפיה לשירה ומתקשה בלהרים את הפרטנרים שלה לרמתה.
יובל לב טוב ורוית באטשוילי - "שיר אהבה ישן"
לב טוב הוא זמר מצוין אבל השיר המעט זקן, הזקין עוד יותר את המתמודד המקשיש בן ה-36. בטאשוילי מצדה, אמנם בת 17 אבל שרה ומתנהלת כמו בת 80. בחירת השיר והזיווג עם זקן השבט לא עשתה לה טוב ומעבר לכך, מאחר וללב טוב אולי אין רוח נעורים, אבל יש לו מלא נשמה - בטאשווילי הפריג'ידית שמתמקדת בעיקר בלהישמע טוב ופחות בלרגש, יצאה נפסדת כפליים מהחוויה.
נועה דויטש ואוהד שרגאי - "אחלום לנצח"
שני הטיפוסים הצבעוניים, המעניינים והמשעשעים ביותר של העונה הזו עלו על הבמה עם השיר של מופע הארנבות של ד"ר קספר והרימו הופעה מלוטשת מחד, ומלאת נשמה מאידך. הבוצ'יות של דויטש והמנייריזם של שרגאי השלימו אחד את השני באופן מושלם, האופי המפולפל וחוסר הפחד המוחלט של השניים הפך את זיווג ביניהם לאחד הרגעים הקסומים של הערב.
שרים על החיים - הסולואים
בת נטף - "חור בלבנה"
כהרגלה, בת מביאה את הרגש המדמם והנוטף בביצועי הסולו האדירים שלה המתאפיינים תמיד בבחירות שירים ייחודיות ואישיות שלא תמיד מתחברות לקהל ולשופטים אבל תמיד נותרות נאמנות למי שהיא.
ליאור עקיבא - "יסמין"
עקיבא המסכן, שמועמד להדחה כל שני וחמישי, בחר סוף סוף בשיר שהולם את קולו העמוק והמלטף. מה שכרגיל עמד לו לרועץ, הייתה הנוכחות הבימתית העציצית שלו.
רוית בטאשווילי - "זה לא אותו דבר"
גם בסולו שלה, בטאשוילי הפגינה בעיקר מאה אחוז טכניקה ואפס רגש. למרות כל המבטים הנוקשים והעלק מלאי משמעות. בקונסרבטוריום לזמרה, המורים היו מתים עליה. אבל האנשים שמסמסים ליובי ואור רוצים גם חיוך, מתיקות, נגישות וסטאר קוואליטי - תכונות שהיא אינה אוחזת בהן. ואכן, הם לא סימסו לה.
יובל לב טוב - "לילה בלי כוכב"
זקן ומיושן כבר אמרנו? אבל, בדרך פלא, מסתבר שלא רק ילדות בנות 12 מסמסות כי לב טוב מצליח לעבור שבוע אחר שבוע על כרטיס ה"הוא כאן בגלל הכשרון ואז מה אם הוא לא רלוונטי".
ניקיה בראון - "סודותיי"
בראון הבינה שכל מי ומה שהיו קשורים לפרויקט של עידן רייכל יכול להביא לה גרוב טוב שיסיט אולי את תשומת הלב מבעיות המבטא והדקדוק. אבל כבר בשבוע שעבר היה ברור שהסוס של ניקיה נגמר, שהשפה הופכה למכשול ושממש בקרוב כבר לא יהיה לה מה לחפש כאן. בקרוב הפך לאתמול ובראון, שהחזיקה יותר מן הצפוי בתחרות, נשלחה הביתה.
דיאנה גולבי - "ימי התום"
לא ברור איך הגיעה גולבי למעמד ההדחה (אנחנו מאשימים את ההפקה על התקלה המעצבנת) אבל מי שמצליחה להפוך אפילו את אחד השירים הטחונים ביותר של ריטה הסכרינית למשהו שנשמע לגמרי שלה - עם חותם אישי ומלא עוצמה - תצלח בקלות את מה שיירשם בספרי ההיסטוריה כ"תקרית המיקרופון המקטע".