פריק שואו

זה רק הולם שאיך שאני ניגש לכתוב את הכתבה הזאת, אני נתקל בידיעה על כך שרשת Starz האמריקנית ביטלה את "פארטי דאון", הקומדיה הכי טובה של השנתיים האחרונות. זו מסורת ארוכת שנים, שקיימת מהיום שבו קם יוצר הטלוויזיה הראשון שהבין שאפשר לעשות דברים גדולים עם המדיום הזה. הבין ונזרק לפח.

כמו "משפחה בהפרעה" לפניה, "פארטי דאון" היתה הצלחה אדירה - אצל קהל נורא מצומצם. סוג של לחיצת יד סודית שרצה במעגלים חברתיים, בהמלצה מחבר לחבר. אבל ההצלחה הזאת לא הוכיחה את עצמה במונחים מסחריים - והסדרות הפכו להיסטוריה.

בסופו של דבר, שתי הסדרות המעולות האלה מפסידות בתחרות לאם כל הסדרות-הגאוניות-שבוטלו-כשעוד-היו-בחיתולים-למרות-שהפכו-לקאלט: Freaks and Geeks, סדרת התיכון האמריקאית היחידה שהראתה את החיים כמתבגר כמה שהם באמת - ובוטלה על ידי המנהלים חסרי המעוף של NBC (שתמיד יוכלו לזקוף לזכותם את סיינפלד) באמצע העונה הראשונה שלה.

מי רוצה לחזור לתיכון?

מנקודת מבט מסוימת, לא קשה להבין אותם. תראו לי סקר דעת קהל אחד שמראה שהמיינסטרים רוצה שהטלוויזיה שלו תחזיר אותו לתיכון כמו שהוא באמת היה, לפחות עבור כל מי שנופל לאחת מהקטגוריות שמרכיבות את השם של הסדרה. דחייה חברתית, תסכול מיני (טוב נו, רומנטי, בכל זאת NBC), משברי זהות, מבוכה והתמודדות עם עולם דיספונקציונלי הם לא בדיוק הנושאים שצופי "חברים" אוהבים להתעסק בהם. גם הרייטינג הנמוך לא עזר לסיכויי ההישרדות של הסדרה.

כמובן שאפשר למצוא הרבה מהתמות האלה גם ברוב סדרות התיכון הקלישאתיות ביותר (ואפילו "הצלצול הגואל"), אבל מה שהרים את "פריקס" (וכנראה גם בסופו של דבר הוריד) הוא אוסף של הדמויות הכי אנושיות שאי פעם כיכבו בסדרת טלוויזיה על תיכון, או בכלל, והבנייה המושלמת שלהן: בתחילת הסדרה הן נראות פחות או יותר כמו סטריאוטיפים, כאלה שאפשר להתחבר אליהם בלי לשאול יותר מדי שאלות, אבל מפרק לפרק הן מתפתחות, מרכיבות עוד שכבה ועוד שכבה, ויוצרות סביבן מיתולוגיה שלמה.

מזנקים למעלה עם ג'אד אפאטו

בזכות הדמויות האלה, והמשחק המושלם, "פריקס אנד גיקס" הצליחה לעשות את הבלתי אפשרי: להיות גדולה מהחיים והעתק מדויק שלהם באותו הזמן. מלאה בסיטואציות קומיות לא בהכרח סבירות, אבל מעוגנת לקרקע בזכות הרגעים המדכאים של התיכון וסיטואציות טרגי-קומיות סבירות מדי, כמו הגאווה הקורנת שהופכת ברבע שנייה למבוכה ברמות של לחרבן במכנסיים, כשהגיק הראשי סאם הבין שהבגד החדש שהוא לבש לבית הספר הוא ההפך הגמור מ"קול".

אז כאמור, אפשר להבין את המעונבים ב-NBC, שבחרו לא לתת לחבורה המוכשרת שעמדה מאחורי הסדרה את הצ'אנס להמשיך לפתח אותה. אבל אני בטוח שכשהם מסתכלים היום על הקאסט הנפלא של "פריקס", הם אוכלים לעצמם את הלב. עלייתו של ג'אד אפאטו (שהפיק את הסדרה) הקפיצה לא מעט מהשחקנים שהשתתפו בה - ובמיוחד ג'יימס פרנקו וסת' רוגן - למעמד של כוכבי-על, שלא לדבר על אפאטו עצמו. מה גם שהקומדיות של אפאטו הצליחו בזכות אותו מנגנון שעמד בבסיס של "פריקס אנד גיקס": השילוב בין סיטואציות קורעות מצחוק ודיאלוגים מעולים, לבין דמויות אנושיות. הם יכולים אולי לומר לעצמם שהסדרה הקדימה את זמנה, אבל גם לסיינפלד היה רייטינג נמוך בהתחלה ואני משוכנע שלפני שהיא הפכה ללהיט ענק גם המאפיינים שלה נחשבו למשהו שלא יתיישב טוב בבטן של הקהל האמריקני השמרני.

עם סיינפלד הם העזו וגילו את הדבר הגדול הבא בקומדיה. כשהם קברו את "פריקס" הם פספסו לחלוטין את הז'אנר החם של השנים האחרונות - הדרמדיה הלוזרית - שחייב את הכל ל"פריקס", יהי זכרה ברוך.