גן החשמל

נבחרת הענק של "כוכב נולד" עדיין מנתה 20 איש בתחילת השבוע ונדמה שהעונה נמשכת כבר יובלות, אבל השבוע, הספיישלים של גלי עטרי וצביקה פיק הוכיחו למתמודדים כמה נקודות חשובות. למרות שמדובר בתחרות פופולאריות על לב הקהל, בסופו של דבר, בחירת שיר לקויה שלא תאפשר לצופים להתחבר למבצע, תהיה הכרטיס שלו החוצה. גם אם הוא ממש חתיך.

השבוע עמד בסימן הדחתם של שניים מהיפיופים של העונה, ניסים בר חיים ושחר אלגבי, שנפלו קורבן לבחירות אומללות למדי, מיושנות טיפה, ולעיבודים שלא הלמו את יכולותיהם ואת המטען הרגשי שהם מביאים בגילם הפעוט.

מקיצים אל חלום

גלי עטרי עשתה קריירה מדהימה כמבצעת ייחודית שלא מתאפיינת בקול ענק אבל מצליחה לרגש בעוצמות שלא היו מביישות את סלין דיון וברברה סטרייסנד יחדיו. הכוח הייחודי שלה - לשיר קטן אבל בווליום רגשי גבוה - הצליח לחלחל לכמה מהמתמודדים שמצאו בשיריה בדיוק את מה שהיו צריכים על מנת להוכיח שהם הרבה יותר מסתם עוד קול יפה. אחרים, בעיקר מי שניסה להתרברב בפירוטכניקה ווקלית מרשימה או עיבוד יוצא דופן, ושכח את הסיפור, הרגש והחיבור בבית, שילם על כך. אף אחד אגב, לא העז לנסות להתקרב לביצוע ההוא, מהעונה הראשונה, שהעניקה נינט טייב ל"מקיץ אל חלום" והפך לפולחן.

אבי בן אבו: שר את "עוד יום". הדאחקות של צביקה הדר אמנם מורידות אותנו הצופים שאולה, אבל לפחות בדבר אחד הוא צדק. בן אבו, חשמלאי במקצועו, בהחלט יודע להעביר בנו זרם. החיבור לשיר היה כה טבעי ומולד, הקול מלא הנשמה עושה חשק לשמוע אות ועוד ועוד. יש בו גם צניעות כובשת שרק מוסיפה לכשרון הבאמת נדיר שלו ונדמה שכרגע, הוא לא יכול להיות במצב טוב יותר בתחרות.

מעיין בוקריס: שרה את "דרך ארוכה". בוקריס וקולה הערב מרגשים תמיד אבל מדובר במתמודדת לא מבושלת שלא סגורה על עצמה. אחרי שבשבוע שעבר היא הייתה טו מאצ', השבוע היא נקטה בפרזנטציה עצורה יותר. אישיות בימתית לא מגובשת לא תאריך ימים.

תהל שהם: שרה את "סוף העונה". שהם אוכלת הרבה חרא מהשופטים וכנראה שהשבוע היא נתנה לביקורת שלהם לחלחל לתודעתה יתר על המידה. שהם טכני ומהוקצעת מדי ולמרות המראה החיצוני המנצח והקול הצלול, משהו פשוט לא מתחבר.

אוהד שרגאי: שר את "נסיך החלומות" (ולנטינו). אחרי שנבחר למבצע המצטיין של שבוע שעבר, הבטחון העצמי של שרגאי הרקיע כנראה שחקים כשהגה במוחו את מופע הקברט שהעלה. שואו, דרמה, תיאטרליות מוקצנת, הבעות פנים ומניירות פיזיות. גם קול אדיר יש פה אבל כל קשר בין אמן הקלטות עכשווי להופעה הזו היה מקרי בהחלט. לקיחת סיכונים היא עניין מבורך, אבל צריך לדעת לשים את הגבול.

עידן עמדי: שר את "בין האש ובין המים". עמדי החליט כנראה בינו לבינו שטייטל החתיך המנופח לא מתאים לו ונתן הופעה שהוכיחה למה מגיע לו להישאר. הבחירה בשיר פחות מוכר אפשרה לו ליצוק תוכן אישי לביצוע והוא נראה נינוח וכובש. עמדי מהווה דוגמה מעולה למתמודד המתפתח משמעותית משבוע לשבוע - משהו שהצופים תמיד נהנים לראות.

יובי מרון: שר את "ואולי". נדמה שהשופטים מהופנטים גם הם מהצ'ארם שמבעבע למרון מכל נקבובית. קשה לשים על זה את האצבע במדויק אבל הכריזמה מצליחה להעלים מעינינו את העובדה הפשוטה שמדובר בבחור כובש אבל בזמן מאוד בינוני. בשלבים כאלו של התחרות הוא עוד יכול לשרוד כשהוא מפצה על החולשות בנוכחות, ככל שהרשימה תצטמצם תהיה ליובי ולתלתלים עבודה קשה יותר.

ניקיה בראון: שרה את "חזקה מרוח". מדובר במתמודדת שאפשר לאהוב או לשנוא - ואין באמצע. תרגום הבתים לאנגלית הרים אותה למעלה ולמרות שהפזמונים היו חלשים בגלל המבטא שמסרב להשתפר, עדיין, בראון מביאה איתה גרוב בינלאומי שמאפשר המון סלחנות כלפיה.

רוית בטאשווילי: שרה את "רק אתמול". לא מספיק קול פעמונים צלול ועוצמות ווקליות מרשימות בשביל להגיע עד הסוף בתחרות הזו. בטאשווילי היא מבצעת מחושבת מדי, מרוחקת מדי, ולפרקים נדמה שהיא נמצאת בבית ספר לשירה - שם בוודאי הייתה תלמידה מצטיינת - ולא בתחרות ריאליטי. יש בה משהו עייף ומעייף. אפילו מעט זקן ובבחירות השירים שלה קיים תמידית דיסוננס בין גילה הצעיר לתוכן והרגש שהיא יכולה - או לא יכולה - לשפוך לתוכם.

נאור אלבז: שר את "מהמרחקים". האנטגוניזם הרב שאלבז מעורר והמיאוס מתדמית הערס הקשוח נעלמו כליל כשעלה לבמה השבוע. אלבז התחבר לנרטיב של השיר, נפתח באמת והיה חשוף ופגיע מאי פעם. עטרי אפילו הצטרפה אליו על הבמה והרימה אותו אף גבוה יותר. קולו יוצא הדופן זכה לביטוי מקסימלי ולא נותר אלא לקוות שישמור על עצמו ברמה הזו.

ניסים בר חיים: שר את "אזמרלדה". אחרי ביצוע מעולה, מסעיר אפילו, בשבוע שעבר לקח בר חיים סיכון עם שיר בעל גוון אתני, שהועמס עליו גם עיבוד צועני. הוא עמד בגבורה במשימה ונתן אינטרפרטציה מפתיעה בהתחשב בגילו הצעיר ובמורכבות הסיפורית של השיר. אבל כמו שסיימון קאוול תמיד אומר, בחירת שיר היא המפתח, וכנראה שהקהל לא התחבר, ולא הרגיש שבר חיים מחובר לסגנון הטברנה הבלקנית ושלח אותו לארוז.

וואו, זה לא כזה שגעון

השופט המודח, צביקה פיק, חזר לבמת "כוכב נולד" מדושן בעונג עצמי על הספיישל שארגנו לו ואף ליווה את המתמודדים על הבמה. שיריו של פיק, הקצביים והנוגים כאחד, הם מלאי אנרגיה, סיפוריים מאוד, תיאטרליים לפרקים, ואפשרו למתמודדים להתחבר לנרטיב ולנסות להעביר אותו לקהל. בעזרת כמה עיבודים מעולים, חלקם הצטיינו בכך. אחרים, החסרים את הפלפל או לחילופים, הנשמה, הנדרשים למשימה - סיפקו הופעות שהיו מביישות גם את אחרון צוותי הבידור בקרוזים לטורקיה.

אדר גולד: שרה את "מסיבת יום שישי". אולי בגלל שהיא הבת של שרי, אבל בעיקר בגלל שהיא אחת המתמודדות החזקות של העונה, גולד נראתה ונשמעה כל כך בבית שנדמה היה שאנחנו מאזינים למבצעת המקורית של השיר.

נועה דויטש: שרה את "לגור איתו". אין ספק שבתואר המתמודדת המגניבה ביותר של העונה, דויטש לוקחת בהליכה. הקוליות הלא מתאמצת שלה גורמת לך לחבב אותה כמעט בעל כורחך. מתחילת הדרך דויטש הייתה פתוחה באופן מרענן לגבי זהותה המינית ושהפכה את הלהיט של ריקי גל ל"לגור איתה" היא פשוט - בהיעדר מילה מתאימה יותר - נתנה בראש.

אור גלעדי: שר את "אני אוהב אותך לאה". לשמוע את הילדון עם עיני הכלבלב שר שורות כמו "ראשי הלום שיכר" כשהביצוע המופתי שעשה בזמנו יהודה סעדו לשיר עוד מהדהד בזיכרון מבסס את הסברה שלאור גלעדי אין מה לחפש בתחרות, לפחות לא בשלב הזה. נראה שכל שיר שיבחר יהיה גדול על מידותיו בשל גילו הצעיר ומראהו הצעיר עוד יותר. ייאמר לזכותו שהוא שמר על קול יציב לאורך כל הביצוע אחרי שבועיים של זיופים צורמים.

רוני גינוסר: שרה את "מעלה מעלה". בניגוד לשיר שבחרה, הביצוע לקח את גינוסר מטה מטה ואישש את החשד שברגע שתצא מאזור הנוחות שלה המתאפיין בבלדות (רצוי כאלו עם שכבת עובש עליהן) היא תלך לאיבוד. הקצביות לא רק שלא ישבה עליה היטב, היא גרמה לה להיראות בעיצומו של התקף. ולמרות הרצון הטוב להוכיח שהיא יכולה לגוון, כשאמא שלך בוחרת לך את כל השירים, ואין לך אמון בעצמך אפילו בשלב הבחירה הראשוני, מסתמנת בעיה בסיסית ומהותית.

דיאנה גולבי: שרה את "אהבה בסוף הקיץ". מה יש עוד לומר על מי שמקומה בגמר כנראה מובטח? השיר הכל כך טחון הפך למאסטר פיס בלוזי, נוטף סקסיות ונשמה תחת ידיה של דיאנה שלא נותנת לכל המחמאות להזיז אותה במילימטר, לא נכנסת לשאננות וממשיכה לספק, שבוע אחר שבוע, את הביצועים הטובים ביותר.

בת נטף: שרה את "מרי לו". הסוס השחור של התחרות הזו היא ללא ספק בת נטף. אמיצה, נטולת פחד, כמעט אנטי כוכבת אבל בכל זאת רוצה הכרה. השיר, אותו הפכה לבלדת רוק מסעירה, התחבר לכל החלומות והפחדים האלו שלה והדבר היחיד שעומד לה לרועץ הוא השליטה התמידית בה היא נמצאת. מעניין יהיה לראות

ליאור עקיבא: שר את "הלב". בחירת שיר משונה שהותירה אותו קפוא ומאולץ על הבמה. הנוכחות הפיזית הגדולה שלו והקול העמוק לא מצאו את עצמם בשיר הפופי של מאיה בוסקילה וההופעה זכתה לקטילה מוחלטת - ובצדק. קריוקי זה כאן

יובל לב טוב: שר את "מת אב ומת אלול". סוף סוף היה משהו בלב טוב שהראה שיש לו רצון לתת פה פייט וכוונה אמיתית להישאר בתחרות. עדיין, בגלל הגיל וההופעה קשה טיפה לעכל אותו על המסך, ואפילו השופטים שהביאו אותו לכאן מתקשים לגבש עליו דעה. אבל הגיל שיחק דווקא תפקיד מרכזי בעומק וברגש שהביא השבוע לשיר.

היבה בטחיש: שרה את "אני לא יכולה בלעדייך". היבה שרה שיר של דנה אינטרנשיונל. המחשבה הזו די משעשעת מלכתחילה. תוסיפו לזה עיבוד בסגנון עדות ערב וביצוע צווחני וצורם וקיבלתם את אחת ההופעות המעיקות של הערב.

שחר אלגבי: שר את "יד ביד". להיכנס לנעליה של עופרה חזה היא אינה משימה קלה. אלגבי הרגיש והנוגה הלך קצת לאיבוד בשיר בעל המסר האוניברסאלי ולא העניק למילים את הכוח והרוח להם הן זקוקות. לא עזרו לו הסלסולים העדינים, האישיות שהלכה והתגבשה וגם לא החבילה החיצונית האטרקטיבית והוא הודח.