סילבר ג'ו
בפרק הראשון של העונה האחרונה של "התוכנית של שרה סילברמן" היא סוף סוף יוצאת מהנישה הנוחה של ההומור היהודי - ומרוויחה בענק, כמו שכל יהודי חמדן היה רוצה. עמית קלינג רושם את זה בפרוטוקול
שרה סילברמן היא סמל סקס. היא סמל סקס כל כך מהותי שאני חושב שלהתגבר על העובדה שלעולם לא תשכב איתה - זו תחנה משמעותית בהתבגרות. זה גם יכול לסייע להתגבר על העובדה שלעולם לא תשכב עם טינה פיי (תיאורטית, זה אמור לעבוד באופן דו-כיווני, אבל בפועל אני חושב שקודם מתגברים על סילברמן. יש בה משהו קצת יותר נגיש, והרבה יותר קשה לשכוח נשים שאין לך סיכוי איתן). סמל סקס מזן נדיר, כזה שגם משמש תו איכות למעריציו. אדם שמעוניין (תיאורטית) לשכב עם שרה סילברמן הוא אדם שאפשר לשוחח איתו - לכל הפחות עליה.
העונה השלישית של "התוכנית של שרה סילברמן", ששידוריה החלו אתמול בערוץ ביפ, היא ככל הנראה גם האחרונה של הסדרה המשונה הזאת. קומדי סנטרל גירזנו אותה למרות שכולם אהבו אותה. השיקולים היו תקציביים. בכך היא למעשה חזרה על גורלה של "ארסטד דבפלומנט" (נו, בסדר, נכתוב את זה: "משפחה בהפרעה") - עוד סיטקום מוזר להפליא שהלך לעולמו אחרי שלוש עונות למרות שאף אחד לא היה מרוצה מזה. כנראה שעדיין אין מספיק מקום לטלוויזיה מוזרה בעולם הזה, במיוחד לא בתחום הקומדיה.
לוקחת את זה כמו גבר
את הפרק הראשון של העונה הסופית של התוכנית שלה שרה סילברמן מבלה עם שפם על הפרצוף. כמו זה שהיא הדביקה לעצמה בטקס האמי של 2009 ויצרה את אחד הרגעים הטלוויזיוניים הכי טובים של השנים האחרונות. כמו הרבה דברים בעלילות המופרכות של הסדרה שלה עד כה, לא לגמרי מוסבר למה זה קורה. הרי במידה רבה המימד היחידי שבו "התוכנית של שרה סילברמן" יכולה להתקיים זה בתוך הראש שלה. מה שקורה שם מופרך ופנטסטי הרבה יותר מ"ארסטד", ומזכיר יותר קומדיות בריטיות כמו "Snuff Box" החדשה או "Bottom" המדהימה והנשכחת. ברגעים מסוימים זה יכול להזכיר גם את סאות' פארק. וזה סקסי. שרה סילברמן, כשהיא יוצאת מהקומפורט זון של לשחק את ה-Jewish American Princess, כשהיא מגדלת שיער פנים ומתנהלת בטירוף כללי - היא סקסית.
מנגנון ההומור הבסיסי של "סילברמן" הוא דווקא פרודיה, ולא בדיחה בפני עצמה - רוב ההומור כאן נובע מחיקויים של קונבנציות ז'אנריות (של מחזות זמר, של סרטי מתח, של סרטי אימה, של סיטקומים ישנים עם מוסר השכל בסוף הפרק), ומהמעברים הזריזים מז'אנר לז'אנר מייצרים תחושה כללית של כאוס ואובדן. אבל הרפרנסים התרבותיים מקפידים להיות רחבים מספיק בשביל לפנות לקהל יעד כמה שיותר רחב. הפרק הראשון של העונה האחרונה של "התוכנית של שרה סילברמן" הוא ייחודי בגלל שהוא מסמן התנתקות, אולי זמנית, של סילברמן מהתלות שלה בהומור היהודי. אולי בגלל שזו העונה האחרונה ומותר לה הכל, ואולי בגלל שהתוכנית מתרחשת, כאמור, בעיקר בתוך הראש שלה. אז מותר לה לקחת משחקי מילים ולהפוך אותם למציאות, להלחם ברוחות רפאים ולחטוב עצים ולגדל שפם. לדעתי היא לוהטת. אפילו רותחת. סמל סקס. עם שפם או בלי.
התוכנית של שרה סילברמן, ימי רביעי וחמישי בשעה 22:30, ערוץ ביפ
עמית קלינג: כל הכתבות / טוויטר
>>> ליהי אלבז חושבת שאין לשרה סילברמן סיבה להתבאס על ירידת התוכנית