גשר דר מאוד
העריצות היהירה של שפקס, שירת הברבור של דר, האובססיה של קפון עם דן מנו ומה נסגר עם בשבקין? נונה צופה בהישרדות
בהפכפכות האופיינית לה כל כך, נונה לא הצליחה להחליט עד לרגע האחרון של ההדחה בעד מי היא, ואיזה חבל היא רוצה שיישרף קודם - משום שמצד אחד חמלה לא אופיינית מילאה את ליבה על דר הילד הערכי; אבל מצד שני היה לה קשה מאוד לוותר על התיעוב שהיא מטפחת כלפי שפקס, זה ששורק באינפנטיליות אותיות ש"יניות ונוהג כלפי כולם בעריצות, כאילו היה בעל אחוזה מהמאה הקודמת ושאר האנשים סביבו הם עבדים חסרי בינה שרכש במיטב כספו.
אחרי שנבח על דר והשפיל אותו קבל עם ועדה בלי לבדוק את דבשתו שלו ורצף כישלונותיו (שכחת כמה עלוב נראית במשימת בול העץ, מר שפקס?) הוא מודיע למצלמה: "אני באמת אבדוק אם הוא (דר) היה בקרבי", ומשהו אומר לנונה שבהזדמנות זו כדאי אולי גם לבדוק את תנאי העסקתם וזכויותיהם של העובדים תחת מיליונר הצעצוע.
העיתונאי החלקלק נגד איש החזיר
כולנו צפינו כיצד נכשל הניסיון של גיא, העיתונאי החלקלק, להיפטר במהלך נחשי מהאיש עם הכינוי של נקניק חזיר וחוטם תואם, וליבה של נונה צוהל בדמיינה את הטינופת והארס שיפכפכו כעת כמי ביוב בין שני הטיפוסים שהיא הכי נהנית לתעב - שהרי שעות ספורות לפני ההדחה מתרה שפקס העריץ במבט מזרה אימים בגיא ש'זה הרגע להחזיר עטרה ליושנה', ומודיע לו את עמדתו על התוקעים סכינים בגב. רבותיי הצופים, זה הרגע להודות שאין מה להתרעם על המניפולטורים הסכסכנים של כל העונות, אלא דווקא לאמצם אל לבבותינו - כי בסופו של יום, תחמנותם של אלה הרבה יותר מעניינת וצבעונית ממשחקם של הערכיים, המשעממים והאפרוריים משהו.
למרות שנונה לא פיתחה חיבה יתרה לדר, שקודם ראה כיצד עפים לו אחד אחרי השני כל אלו שהוא שם בהם מבטחיו, ואז גם הודח בעצמו - היא חייבת להודות ששירת הברבור של הילדון הנוח לסינג'ור היתה מלאת חן ואף נשזרו בה כמה פנינים של חוכמה; דבר ראשון - סופסוף מישהו הסביר לה מה פירוש המשפט "מודה ועוזב ירוחם", ודבר שני - זכינו למופע נדיר של גבר נטול אגו, שמרכין את ראשו ומודה בפגמיו, אך גם זוקף ראש ויוצא לקרב אחרון ומלא תעוזה מול הטרוריסט הכוחני שפקס. אז שנייה לפני שנונה נפרדת מהילדון שיצא גבר-גבר היא מרגישה חובה להתנצל בפניו על שהכתירה אותו כשוטה הכפר: היה שלום, דרדסון קטון, ואל דאגה, אמנם אושר כבר עזבה, אבל מחכה לך הפתעה בקצה הסירה שתיקח אותך לאי המתים - איתי, מלכך האהוב, ממתין לך שם, כך שתוכל להתכרבל עימו לפחות שלושה לילות של כפיות על הערסל המפנק.
המריונטות של שפקס
אכזבת השבוע מוענקת בזאת ללידר ושרון, שהפכו למריונטות של שפקס ואף זכו ממנו לכינוי המפוקפק "השפקסיות". גם אחרי שאביגיל, הג'ואיש פרינסס, הסבירה להן בדיפלומטיות כמה עולב נוטף מההליכה העיוורת שלהן אחריו, וגם אחרי שגיא ניסה לגעת להן בנקודה הרגישה של הפמיניזם, הלכו הסטודנטית הרגישה למחזאות ועורכת הדין הרציונלית שבי אחר התערובת של חזרזיר המחוספס והרומנטיקן הרגיש שמפליא קולו בשנסונים צרפתיים. בנות נגררות שלי: אתן מוזמנות לחוש עד מחר כאילו הקמתן כוח נשי שמוביל מהלכים, אבל בפועל מדובר בסיפור החוזר על עצמו מהעונה הראשונה של התוכנית - יצאתן סתם עוד שתי נשים הרוכבות על גבו של רודן כלשהו בתקווה שהטרמפ ייקח אתכן עד הסוף ולא ישליך אתכן בשולי הדרך המובילה לגמר.
טירוף הנקמה של קפון
נכון שהפרק התרכז בהדחה של קלינגה ההולכים ומתדלדלים, אבל נונה חייבת להביע רגע של סולידריות מהפרק הקודם עם אשת פלחי הברזל מרינה שלשונה המשתלחת אינה בוחלת במילים קשות, והיא קוראת לאל קפון 'חולה נפש פסיכופט'. ובאמת אדון עידן: אולי סופסוף תרד מהאטרף הנקמני בתחמנו שהועזב לעת עתה? אותו טירוף שהניע אותך תוך כדי שאתה שב ומזכיר ללא לאות כיצד אינך סולח או שוכח את קוריצה הקטנה. ונונה רק מדמיינת את המטבח הפסטורלי של אמא של הקריפ, שם ישב בשלוש שנים האחרונות ותכנן את נקמתה של התרנגולת תוך כדי לעיסת שניצלים ועוף שהכינה אמו קשת היום.
לסיום, כיצד נגמור ללא שיר מזמור מבית מדרשו של המג"בניק החביב על נונה, שלמרות שוביניסטיותו (או אולי בזכותה) הוא מכבד נשים בסגנון השמרני של פעם ולא עולב בהן או מסמרטט אותן כשפקס. אז אחרי ששטח את משנתו וחיזק אותנו בעוד קצת דברי תלמוד מתובלים בארמית כמו: "אני אדם מאמין - נוטל ידיים, מודה לאלוהים: צפרא טבא לך", סיפק לנו המג"בניק המורעל מסיסמאות גם מונולוג בלתי נשכח כששבטו זכה במשימת הפרס על מקלחת ריחנית: "אנחנו לא מכניסים מסריחולים עם בוץ למקלחת שלנו", אמר האיש והשרירים, כשהוא נותן משנה תוקף לדבריו בפיתולי גוף נשיים ומניירות הומוסקסואליות בעליל. ולנונה רק נותר לשאול את בשבקין: נתן יקירי, יש משהו שהיית רוצה לחלוק עם נונה ושאר האומה?