יש דין, אין דן
טקטיקות ההפחדה והעלבונות של דן מנו לא הפכו אותו לאסטרטג טוב, סתם לאיש קטן וכוחני שמגיע לו ללכת ולא לחזור - גם אם הקהל יתעצבן מזה. אפרת פארי רוצה להחליף את העם
בתור מי שמכנה את עצמו "הישרדות מדן מנו" היה משעשע לצפות אתמול באסטרטג המבריק מודח ראשון מבין קבוצת השורדים. בעצם, הוא לא סתם הודח. הוא הועף בבושת פנים בתום מופע אימים שלא מבייש גם את סצינת קן הקוקייה של עידן קפון מגמר העונה הראשונה.
אמנם זה בסך הכול לאי המתים, אבל התענגתי לגלות שבקרב בין מרוקו לישראל - הגדרה שהמציאה מרינה, האישה והישבן מתוצרת רוסיה - גברה הפעם מרוקו. למעשה, אם במשחק התפקידים הזה דן מנו מגלם את ישראל, עדיף לנו כבר לברוח לים, ומרוקו מסתבר היא אופציה לא פחות טובה מאוגנדה.
מה שיותר מדהימה מהאהבה העצמית של דן מנו היא ההערצה נטולת הכיסוי שהוא זוכה לה מהקהל. 13,000 הלייקים הוא קיבל בפייסבוק. אינטליגנטי? מניפולטור? מתוחכם? בסך הכול מדובר בבריון קטן, שהטקטיקה שלו מסתכמת בלירות לכל עבר רסיסי רוק באמצעות פה הג'ורה שלו ברגע שהוא מרגיש שהוא נדחק לפינה. יותר מכל הוא נראה בפרקים האחרונים כמו תלמידו הסורר של זיו גלברט. ואם עבדאן נעלב מההשוואה - צודק, סגור, אין ויכוח.
אמנות המלחמה
לאור העובדה שמדובר במי שנחשב בקרב הקהל לטקטיקן מדופלם, היה מפתיע לראות את האסטרטגיה של מנו מסתכמת בהשפלתן של בנות השבט ובראשן מירית, שהואשמה בערסיות בדומה לחברתה מהעונה הראשונה נעמה. ככה זה כשאתה מבין שפעם נוספת אתה הולך להפסיד לבחורה שלדעתך נחותה ממך, והתגובה היחידה המתבקשת במקרה הזה היא "לא, אתה".
בעצם, אתם יודעים מה? חוץ מלדבר מלוכלך דן מנו עשה עוד כמה דברים במהלך העונה הנוכחית. בעיקר הוא ניסה להפוך את עצמו לקורבן, כשהצהיר בריש גלי שלא שיקר בכל תולדותיו במשחק. הופ, הנה הופרח לחלל האוויר שקר נוסף מבית היוצר של דן "משה אני סוחב אותך איתי עד הגמר" מנו. ואפרופו העונה הראשונה, להזכירכם גם את הגמר שלה הוא היה רואה רק מהספסל של חבר המושבעים אלמלא נשלחו אליו שני גלגלי הצלה בדמות העברה לשבט הבנות רגע לפני ההדחה, ותחרות ריקודים שנתפרה במיוחד למידות הביקיני של מרינה. במבחן התוצאה, אריק אלפר ושי אראל לא רואים אותו ממטר.
העם מטומטם
אם הייתי רוצה להיכנס לסוגיות פילוסופיות, הייתי מנסה לנתח מה גורם למדינה שלמה לייחס תכונות של גיבור על לבחור שתלטן, כמעט אלים, לא מאד פיקח, שמפלס את דרכו בכוחניות. מן הסתם היה אפשר לקיים דיון שלם על ההשוואה של התופעה הזו לאופן שבו אנחנו קושרים כתרים למנהיגים, שהכישורים שלהם מסתכמים ביכולת להעיד על עיסתם ולרמוס את מתחריהם.
אבל מכיוון שאין לנו כוונה להתעסק בסוגיות הרות גורל - אנחנו רק בריאליטי, זוכרים? - אסתפק בתהייה שטחית לסיום: מעניין אם גם הפעם תימצא הדרך להחזיר את יקיר ההפקה למשחק, ואם כן, האם כשזה יקרה, "דן מנו מהישרדות" עדיין יגיד שלמי שחוזר מאי המתים אין זכות לנצח בגמר.