די, מפילים את איתי?
המנהיג החדש של קלינגה עלה להם על העצבים, אבל קרב הענקים בין מנו לקפון הוא זה שלקח את הפוקוס. ביקורת "הישרדות"
תגידו, מה אתם אומרים על לידר המיוסרת, שלמרות הדמעות והמצפון הכניסה ברגע האמת את כל הזובור למלך האהוב עליה? כל הקרדיט מוגש בזאת לשפקס - איש העסקים הממולח שהאכיל אותה בחנופה, והכניס לה לראש שאין דבר שיגרום לו יותר לעונג מאשר לראות אותה קוטפת את המיליון - כי לו כידוע כבר יש הרבה מיליונים. אוי לידר - ניתן היה לצפות מסטודנטית למחזאות שתכתוב לעצמה את תסריט חייה, במקום שאיש בעל לשון חלקלקה וכינוי של נקניק חזיר יכתיב לה אותו.
קשה היה שלא לשמוע את רחשי ליבם העולצים של חברי שבט קלינגה שחגגו על מותו של המלך ותחייתה של הדמוקרטיה. כמו שקם בהבזק, כך גם נפל תוך שניות משטרו המלוכני של איתי (כלכלן, חצרים), שלקה בשיגעון גדלות עם הכתרתו והשתן שעלה לו לראש העכיר את יחסיו עם הנתינים המדוכאים שלו. האדוניס הבנוי לתלפיות ובעל הערכים לא כלכל את צעדיו כיאות למקצועו ונפל בחטא היוהרה, עד שמפלס המירמור גאה והציף אותו בשטוזה, כמו צונאמי ששלח אותו לעזאזל, או יותר נכון - אל אי המתים.
מרוקו vs ישראל
רבותיי הזכרים ושאר אוהדי המונדיאל: תשכחו מרונלדו ומסי - נכון שנונה מתעבת כדורגל בכלל ומונדיאל בפרט, אבל אם תתעניינו אצל בנות ישראל הנפלאות והחסודות מהי ההצגה הטובה ביותר בעיר תגלו ששווה לכם לזפזפ בשלט ולצפות בקרב המרתק בין מאמי וקנין ל(תח)מנו - או כמו שמרינה ויתרה על הפוליטיקלי קורקט וקראה לילד בשמו: מלחמת מרוקו נגד ישראל.
המנו- פולאטור הפליא לרדת נמוך עם אמרות שפר כמו "את בן אדם של לייף סטייל ומסקרה", כשאת אלה הוא מתבל ב"נגררת שרגילה לרכוב על גב של אחרים עד הגמר, עם רשיון גרר ולוחית קטנה מאחורה". בינתיים, ועקנין, הכפרה עם הקול המחוספס, יושבת זקוף ולא נשארת חייבת לאיש שהיא מכנה "סוציומט, אינטרסנט ונרקסיסט". ולנונה התגרנית מלידה רק בא לחמם לחמם את העניינים עד שיתחילו מכות.
וקנין, שהפכה חברבורותיה ובמסגרת שינוי התדמית חזרה אלינו לוחמנית ועל כן תכונה מעתה אקס-מאמי, החליטה להיכנס באמ-אמא של מנו, או כדבריה: "משנסת מותניים ומפשילה שרוולים" (שזה קצת לא אפשרי כשאת בביקיני), והחלה פועלת בשצף להעפתו של הצ'ארמר המתמרן.
מנו ירד קצת מהפסים ומרוב לחץ החל לירות לכל הכיוונים עד שפגע באביגיל, בעלת הגוף העסיסי והפרצוף עם אלפי העוויות והעוויתות, כשהוא מכנה אותה 'תולעת שקרנית'. בינינו, נונה חצויה - כי מצד אחד היא רוצה להאמין שלמין היפה והחזק יש את הכוח להדיח גם את אחד מטובי השחקנים של כל העונות, אבל מצד שני, לנונה יכאב הלב לראות את עורך הדין המפולפל עוזב בדיוק כשיש ניצוצות באוויר מחיציו של קופידון שמזמנים לו עורכת דין שנונה ודעתנית עם לוק של פוקהונטס.
מי מפחד מעידן קפון?
עוד רגעי חסד שגרמו לנונה לחכך ידיים בהנאה סיפקה הפעם מרינה. תענוג היה לצפות ברצף הטעויות המתנשאות של האישה והפלחים המוצקים כשהיא באה לפלס דרך לסולחה בין יקיר ליבה - דן, לשנוא נפשו - עידן, ובמקום להגיש לאדון קפון עלה של זית היא מתחילה ישר בהעלבות על ההתבכיינות קורעת הלב של עידן בעונה הראשונה בענייני אמא שלו והמסכנות השולטת בחייהם. אבל הנקמן עם התוכניות הפסיכוטיות לא ייתן לאף אחד ללכלך על האישה הקדושה שגידלה אותו בצורה מעוותת כל כך. אל קפון מגדיל ומשווה את מנו הקטן לאחמדיניג'ד הגמד וממליץ להפציץ אותו. בדרך כלל נונה מפחדת רק מג'וקים, אבל מסתבר שגם עיניו המתרוצצות בנקמנות של קפון יכולות לעשות את העבודה.
נונה נותרה עם ציפורניים כסוסות עד סוף הפרק רק כדי לגלות שההפקה החליטה למרוט עוד קצת את עצביה הרופפים ממילא, ולשמור בסוד מי יודח משבט השורדים מאיון. אולי טוב שכך, משום שכל הדחה עושה לנונה חלושעס בכל הגוף - כך שהדחה כפולה משאירה אותה מותשת כפליים עם תחושת נחיצות להתחבר למכשיר א.ק.ג.
למרות כל הבלאגן, נונה בוחרת לסיים את הכתבה באתנחתא תרבותית ומבקשת לצטט את הפנינים שהפיקו מרגליות הפה של דר, הכסיל הנוּגֶה, בפרק הקודם: "כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים, ואושר היא סוג של גל כזה, גל גדול, צונאמי שסוחף אותך, ולקח לי את כל האי, אני הצלחתי להישען ברגע האחרון על עץ קוקוס, אז או שאני אהפוך להיות קוקוס או שאני אהפוך להיות חצי אי". יהודה עמיחי, רחל שפירא, רוני סומק ושאר משוררי העברית, שימו לב - פייטן חדש נושף בעורפכם!
אז אל דאגה דר, האושר עברה דירה לאי המתים, ולולא הקריפיות של אריאלה יכולה היתה לנפוש בנחת - כי לאי המתים יש אולי שם מפחיד אבל שיק של חופשה בתאילנד עם בקתה ודק מעץ שעליו ערסל מדוגם. כל התנאים הנוחים הללו מתכווצים לאפס כשאתה נתקע שם עם אישה שתויה שטירוף שולט בעיניה המתרוצצות ובא לה לפתות אותך עם רום תוך כדי ליטוף הקוצים שצימחו רגלייך הסקסיות כאילו הייתה מינימום המכשפה של עמי ותמי. אבל סוף טוב - הכל טוב: הבארבי שלנו מנצחת את הסבתא המטרופה וזוכה בבקתה ובערסל לעת עתה.