מנו טיים

תחשבו מה שתחשבו על העונה הנוכחית של 'הישרדות', יש מי שהספיקו להם חמישה פרקים בשביל להבין מה היא הסיבה העיקרית שבכל זאת חייבים לצפות בה. יש שטיקים שאפשר למחזר ואנחנו נחיה עימם בשלום, אבל נחייך קצת אבל לא באמת נהפוך אותם לסיבה להפוך את 'אולסטארס' למאסט-סי TV.

אמרות הכנף של בשבקין, הטסטמוניאלז האובר-דרמטיים של קפון והטוסיק הביוני של מרינה מוסיפים קצת מלח לתבשיל, אבל מי שגורם לנו לוותר על יציאה עם חברים (או לפחות לכוון את המג'יק) הוא כמובן דן מנו. כל המבקרים שבעי המראות שעסוקים בלקטר על כך שמנו לא מספק את הסחורה ושצריך יותר מעיניים מתרוצצות וחיוך זומם רעה בשביל להחזיק עונה, לא באמת מבינים כנראה איך הבחור עובד - והוא עובד. הפרומואים לקראת התוכנית שתשודר הערב מנבאים לו רעות אבל כמי שהיה על קרש החיתוך - וניצל - פעמים כה רבות, מנו, כך יש לקוות, יזכה לראות עוד יום שטוף שמש בשבט מאיון.

מנו הוא מחייה השממה של עולם הריאליטי בארץ. בתקופה שלפני אלירז, כשנאלצנו להסתפק בשרון איילון ופיראס חורי כפליטים לוהטים, הוא נחת בחיקנו, עם לוק בלתי אפשרי של ילד בר מצווה ואישיות של אנקונדה. ברטרוספקטיבה של שלוש עונות הוא המתמודד היחיד שהיה קרוב, ולו במעט, לשחקנים האמיתיים - אלו שמעבר לים - שהופכים את 'הישרדות' האמריקאית לצפיית חובה גם אחרי 20 עונות. בים של ליהוקים בעייתיים לפרקים ובינות רודפי פרסום מובהקים, מנו בא לשחק. המניפולציות שהפעיל בעונה הראשונה ולבטח עוד יפעיל העונה הן כה חלקות, מענגות ומתוחכמות שאי אפשר שלא להעריץ אותו על דרכו. בעיקר אם אינך אדם צדקן ומתחסד. היכולת הכמעט לא מוסברת שלו לגרום לאנשים לחשוב מה שהוא רוצה שהם יחשבו ולמשוך את השטיח מתחת לרגליהם מבלי שיבחינו בכך היא מופת של ממש שרק אנשים כמו ריצ'רד וראסל האמריקאים הציגו בצורה שטנית יותר - וזה בגלל שהם באמת היו רעים בהרבה מבייבי-פייס מנו.

הכוכב הגדול של הישרדות

לדן מנו אסור ללכת מפני שעונה בלעדיו תעקר את כל מושג האולסטארס. הוא היה ויישאר הכוכב הגדול ביותר שצמח מהתוכנית למרות שלא קיבל תוכנית אירוח, פינה ברדיו או קמפיין דוגמנות. מנו נמדד נטו על התנהלותו במשחק. אין שום הסחות דעת שיפריעו לו לחתור למטרה, בניגוד לחבריו לשבט, הוא לא במעמד סלבריטאי שמחייב אותו לשמור על איזשהו קוד התנהגות מסוים. הוא לא חייב שום דבר לאף אחד ובכל פעם שהוא עוזב את האי הוא חוזר לעיסוקיו ולעסקיו, שם בוודאי הוא מפגין את אותה יכולת ממולחת לכבוש בן אדם מבלי שזה ירגיש שזה קורה לו.

אריק אלפר ושי אראל, זוכי שתי העונות האחרונות, היו גם תחמנים מהמעלה הראשונה ובילפו כמעט לאורך כל דרכם במשחק. ועדיין, חבריהם מספסל המושבעים העניקו להם את הנצחון. מה שתמיד הרגיז וכנראה תמיד ירגיז את שותפיו למשחק של מנו (שכזכור לא זכה ולו לקול אחד בגמר העונה הראשונה) היא העובדה שדן לא שיקר להם או ריפד אותם בסיפורי מעשיות והבטחות שווא. הוא פשוט הפעיל את הצ'ארם וגרם להם להפוך לעושי דברו - כשהם עם עיניים פקוחות ובמודעות מלאה.

כשבשבט שמנגד יושב לו חיקוי חיוור שממחזר שורות מהחיקוי שעשה אסי כהן ב"ארץ נהדרת" לדן מנו לפני כשנתיים וכשסאגת הנקמה של קפון יכולה עוד לקבל כל כך הרבה טוויסטים מרהיבים ומונומנטליים, אי אפשר לדמיין את המשחק בלעדיו. אז פשוט לא נעשה את זה.