אמריקה איכס
בלי שום מתח, הפתעות, קונפליקטים או ריגושים, העונה התשיעית של "אמריקן איידול" הגיעה לסיומה והשאירה את ליהי אלבז מפוהקת ומאוכזבת
"אמריקן איידול" הגיעה השבוע לקיצה כאשר לי דוויז לקח את הטייטל הנכסף. אך במקום לדבר על כמה טובים היו הוא וקריסטל (והם היו טובים), בואו נודה בזה: אתם לא הולכים למשכן את הבית כדי לחכות שכאשר הקריירה שלהם תמות וסוף כל סוף גם הם יגיעו לישראל, תוכלו לרכוש כרטיס), צריך לעסוק במה שבאמת הפריע לנו העונה - היה משעמם.
משעמם, משמים, נטול כל מעוף, עניין או קורטוב של מקוריות. גם אם מתעלמים שניה מהעובדה שלא היה לנו אפילו אדם למברט אחד לרפואה, מישהו לא קונסרבטיבי, מעניין, בועט ומוחצן - אנחנו עדיין נשארים עם העובדה שלכל המתמודדים היה מכנה משותף מוצק: הם כולם היו ממידל-אמריקה, חובבי קאנטרי בואכה רוק (חוץ ממייקל לינץ', שאהב גם ג'ז, נשמה ואת הקפיטריה של האולפן).
בניגוד לקרב הענקים של למברט-אלן משנה שעברה, לי וקריסטל לא סיפקו את הערך המוסף העאלק-פלורליסטי של "מי יזכה, בוי ג'ורג' הצעיר והגאה או השיבוט הפוטוגני של בילי ריי סיירוס?". הם שניהם עשויים מאותו חומר, פחות או יותר. ילכו לאותה נישה, באים מאותו רקע, מעמד חברתי, קווים כלליים. אחד הדברים היפים בתוכניות ריאליטי מסוג "אמריקן איידול" (חוץ מהעובדה שבאיזשהו שלב הן נגמרות, כמובן), היא העובדה שבחורות כמו נינט טייב של גמר "כוכב נולד" יכולות לנצח את השירי מיימוניות היפות, מוכשרות ומוצלחות מהן - ולו רק בגלל שלהן יותר "מגיע". כשמאה מיליון אמריקנים חילקו את הסמסים שלהם בין אדם למברט לכריס אלן, היתה לכך אמירה תרבותית ואקטואלית, בדיוק מה שהיה חסר עם לי וקריסטל.
אך גם אם מתעלמים לרגע מהגמר הפושר, צריך להודות באמת: "אמריקן איידול" נמצאת בבעיה. הרייטינג צונח, סיימון קאוול עוזב והפורמט מתחיל להרגיש קצת עייף. בנוסף, אלן דג'נרס, עם כל הכבוד והאהבה, מבינה במוזיקה כמו שאני מבינה בספרות אינדונזית, ובמשך כל העונה עלה בי החשד שאם רנדי לא היה מדבר לפניה, היא לא היתה מצליחה אלן לבקר אף ביצוע.
כן, עונתה התשיעית של "אמריקן איידול" בהחלט סימנה את תחילתו של הסוף. המפעל, שהספיק להנפיק לא מעט כוכבים בינלאומיים (קלי קלרקסון, קרי אנדרווד, ג'ניפר האדסון, אדם למברט ועוד), כבר מבין לאיזה כיוון נושבת הרוח, שבדרך תולשת את שלט "ברוכים הבאים לקיבינימט". הפורמט של "איידול" כל כך תשוש ולעוס (כמו גם פאנל השופטים, ריאן סיקרסט המנחה והאולפן בו הכל מתקיים), שקשה לראות את הרייטינג של התוכנית מתאושש. הרגע המכונן הזה, בו אף אחד לא עצר את נשימתו שניה אחרי שלי וקריסטל הופיעו ביום שלישי, היה אותו רגע מדכדך שעברנו כאשר "האח הגדול" הבריטית הפסיקה להפתיע והושלכה לפח האשפה הטלוויזיוני, מן קליימקס שכולם ידעו שכבר לא תצליח להגיע אליו, והנה, זה קרה גם השבוע - אמריקה לא חטפה פיק ברכיים, והצביעה בעיקר עם שלטים אוניברסלים שזפזפו הלאה, ככל הנראה לתכנים יותר מעניינים.