סאמר קאמפ
כל מי שטוען שהאירוויזיון לא רלוונטי חייב להיות עיוור. הרטרו האייטיזי החזק, הטראשיות והמודעות העצמית מבהירים שבעצם מדובר במיצג הכי אוונגרד בטלוויזיה
חובבי אלטרנטיב, היפסטרים יקרים, אם יצירות תרבותיות לא שגרתיות עושות לכם את זה, אתם לא יכולים להרשות לעצמכם לוותר על צפייה באירוויזיון. מוזיקה אלטרנטיבית מסורתית ואינדי הם כבר לא באמת בשוליים, אפשר להגיע אליהם בלחיצת מקש, מכל מקום, דרך הסלולר. אפשר להוריד אותם, לשמוע אותם בריפיט בכל מקום. אבל מפגן כל כך מרוכז של חוסר טעם תרבותי ושל ביזאר כמו שמציג האירוויזיון – אפשר למצוא רק פעם בשנה.
כדי לקבל כזה ריכוז מטמטם של קולניות ושל קאמפ – לא מספיק להחזיק בחיבור מהיר. יש להתכנס מול המרקע, במקביל, יחד עם כל עמי אירופה. רק אז, יכול ציבור חובבי הפאייטים הנרדף והנדכא, להתאסף סביב מדורת השבט הצבעונית ביותר ולהתחמם סביבה. אבל לא רק טעם רע באופן קיצוני יש באירוויזיון, גם אמנות אלטרנטיבית באמת, כזו שעוצמתה יכולה לעבור במלואה רק באירוע התרבותי האקסטרווגאנטי הזה.
יוצר האינדי האוונגארדי והניסיוני שמקליט את יצירותיו באסם נידח בעזרת מפוחית ומסרק שיער בלבד – כבר פתח ערוץ מייספייס, יש לו דף אוהדים בפייסבוק, אתם יכולים להוריד את היצירות שלו מהאתר הפרטי שלו או להשתתף ביצירתן דרך צ'טרולט. אבל את החוויה התרבותית הרב חושית "Dustin the Turkey", שייצגה את אירלנד באירווזיון 2008, אי אפשר לרכז לערוץ מדיה חברתית אחד – כדי לחוות אותה במלואה יש לצרוך אותה בערב האירוויזיון, במקביל לעשרות מיליוני זוגות עיניים משתאים אחרים. בובת ציפור המזנקת על במות אחד מהאירועים הגדולים בעולם, מוקפת בקונפטי, כמחאה על הצבעות פוליטיות בתחרות מוזיקה – ליד מופע כזה גם MGMT נראים כמו ABBA.
מפלצת פופ
הביצוע של ג'ון קייל להללויה של לאונרד כהן הוא אמנם מרטיט לבבות, אבל להקת המפלצות Lordi, שייצגה את פינלנד באירווזיון 2006 הציגו אמירה מוזיקלית קיצונית הרבה יותר. קחו רגע כדי להתייחד עם הביטוי האמנותי האמיץ הזה – הרי מה מתאר את זרותו של חובב המוזיקה האלטרנטיבית אל מול תרבות הפופ התעשייתית, טוב יותר מדימוי המפלצת המזמרת לה בתחרות שירי פופ? העובדה שהמפלצות זכו במקום הראשון בתחרות, רק מוכיחה שחובבי אלטרנטיב רבים מוצאים מפלט בתחרות המוזיקה הנוצצת, גם אם הם עוד לא מעיזים לצאת מארון החיבה לאירוויזיון.
נוכחותה של אמנות קצה באירווזיון אינה עניין של המילניום החדש. ב-1998 הסעיר את האירוויזיון נציג גרמניה, גילדו הורן. כמו יוצר אינדי אמיתי – הורן התייצב מול מדינה שלמה ונלחם על האמת האמנותית שלו. גרמניה ניסתה לפסול את הורן ולהכריח אותו לפרוש מהתחרות, אבל הוא פשוט סירב. הוא עלה על בימת האירוויזיון כשהוא עוטה גלימת קוסמים ואת סידור השיער המטריד שלו, ביצע סטריפטיז, התלטף עם הקהל והמשיך בנגינת פעמונים ידנית. לקינוח הוא טיפס על קירות האולם והחליק על העמודים בסקס אפיל בימתי שמולו אפילו ג'ים מוריסון היה מחוויר. את כל זה עשה הורן כשהוא לבוש במכנסי קטיפה כחולים – היש אלטרנטיבי מזה?
גם אם המופע הנועז של הורן הוא יותר מדי בשבילכם, ואתם מעדיפים אמנות מינימליסטית תוכלו למצוא באירוויזיון שת מה שאתם מחפשים. נציגי טורקיה ב-1983, למשל, הפליאו במופע שהפגין מינימליזם טקסטואלי אמיץ כשחזרו בעיקר על שם השיר, "אופרה" שוב ושוב. חובבי האלקטרו האירופי – גם לכם כדאי להתאסף מול המסך. כבר ב-1980 הקדימה את זמנה הלהקה הבלגית Telex במפגן טכנולוגי שללא ספק הקדים את זמנו ונשמע כהשפעה מוקדמת של דאפט פאנק.
אז הניחו לבלוגי המוזיקה האזוטריים, כי השבוע תוכלו למצוא אמנות נועזת באמת במקום הלא צפוי ביותר – בטלוויזיה שלכם.