זה הגמר של לי?

גבירותיי ורבותיי, לי דוויז, 23, הוא המלך של "אמריקן איידול 9": זה רשמי, חתום, כתוב בכוכבים ובפנקסם של כל מהמרי האינטרנט. הסיכויים שקריסטל בווארסוקס תגנוב לו את הטייטל שווים לסיכויים של לינדזי לוהן להרכיב משפט קוהרנטי בעיצומה של מסיבת קוק. פנו דרך, הנה הוא מגיע.

דוויז הותיר את שני המתמודדים האחרים להשתעל אבק. אם לפני כמה שבועות הימרתי בצניעות שהוא ייקח את הטייטל של "אמריקן איידול", היום אני אומרת זאת בפה מלא: לי ייקח. תאמינו. ולמרות שגם השבוע לא התעלפתי מהביצועים (מצטערת, אני רגילה ליותר: זוכרים את הביצוע של אדם למברט ל" Feeling Good " בשנה שעברה? אז זה היה ביצוע ששווה לדבר עליו, וזה קרה בחמישייה הסופית). נדמה שהשבוע גם השופטים לא היו במיטבם - רנדי, שבדרך כלל פוגע, בחר עם קארה שיר מזוויע בשביל קייסי ואלן דג'נרס המשיכה לחזור מילה במילה על הביקורות של רנדי, בתוספת דאחקה חיננית. אני אוהבת את דג'נרס, אבל בחייאת, לא שמעתי אותה נותנת ביקורת משמעותית אחת העונה. והמתמודדים? טוב, הם היו הפונקציה השולית בפרק השבוע:

קייסי ג'יימס חוזר לעיירה

קייסי חזר לביתו במדינת טקסס, שכזכור אחראית גם על ג'ורג' דאבל יו בוש ורנה זלווגר (לא שאני מצביעה כאן על איזשהו דפוס), בו חיכה לו ההמון הנלהב, שלקח פסק זמן מציד חיות בר ולעיסת גבעולי חיטה כדי לומר לו שלום. הו, כן – הטקסנים התרגשו. קייסי עמד מולם, מאחוריו משרד ומגוון שלטים של AT&T, שהיא במקרה גם חברת הטלפונים (והמקבילה האמריקנית של "בזק", פחות או יותר) הנוגסת נתח עסיסי מתזרים הכספים ל"אמריקן איידול". האחרון אף קרא בפני הקהל הודעת טקסט המודיעה לו חגיגית שהוא הולך לשיר את "Daughters" של ג'ון מאייר, בחירה תמוהה ואפילו די ביזארית של רנדי וקארה, אך לפני כן עוד ביצע את השיר שבחר בעצמו.

"Ok, It's Alright With Me" היה הביצוע החזק מבין השניים של קייסי, למרות שלא קארה ולא רנדי הודו בפאשלה ("אומנותי ושונה", מלמלה קארה על "דוטרס", מונח שבדרך כלל משתמשים בו כשהולכים לגלריה וצופים בצואה מרוחה על קנבס כאות מחאה על הצנרת בניו יורק). בשירו הנבחר של קייסי היו אנרגיה וטמפו, ולמרות שבסך הכל מדובר היה בבחירה פשוטה, הביצוע הטכני היה מהוקצע ומרבית הנקודות ירדו לקייסי דווקא כי הביצוע היה מאוד מאוד זהיר ובטוח. 6.5/10

את "Daughters" של ג'ון מאייר, לעומת זאת, אף אחד לא יכול היה להציל. זה לא היה באשמת קייסי – אלא של השופטים, להם היו טריליוני שירים לבחור מהם, אך עדיין בחרו אחד של זמר שאנחנו מכירים רק כי יצא עם ג'ניפר אניסטון וג'סיקה סימפסון. הביצוע היה ישנוני ולא עלה לרמה מרשימה בשום שלב שלו. מן קו סטטי וישר, כמו במכונת EKG כשמישהו מת, רק מינוס הדרמה. אחרי הבושה הזו, קארה עוד העזה להדגיש (שוב) לג'יימס שהוא מדבר אל הקהל הנשי. שמישהו יעקר אותה כבר, דאמיט. 5/10

קריסטל בווארסוקס עולה לגמר

גם הבחירה של קריסטל בשיר "Come To My Window" היתה מאוד צפויה ומפוהקת. הביצוע, כרגיל, היה איכותי – ובאיזשהו מקום, הבחירה בשיר כזה היתה נבונה, כי היא ידעה שאלן הולכת לבחור עבורה שיר שיתרכז בכישורים הווקליים שלה (מה שקרה), רק חבל שהיה מדובר בשיר הזה ספציפית. הבעיה האמיתית עם הגרסה של קריסטל לשיר היתה שהקול שלה מאוד שונה מזה של מליסה את'רידג', וקריסטל לא שינתה את השיר עד למצב שלא נזהה אותו לחלוטין. התוצאה: גרסת קריוקי מצוינת לנאמבר. חבל. ממנה ציפינו ליותר. 7/10

לביצוע השיר השני שלה, "Maybe I'm Amazed", היא הגיעה בתלבושת של נינט מגמר "כוכב נולד" הראשון והוכיחה סופית שהסטייליסט של "אמריקן איידול" צריך להיתלות בכיכר העיר (ולא המדינה), למען יראו ויראו. בואו נדבר תכל'ס: בחירת השיר לא היתה טובה או מתאימה. קריסטל איכשהו הצליחה להתעלות מעליו – בעיקר בגלל הכישורים הווקלים המצוינים שלה – והפכה את הביצוע למשהו ששווה לזכור. היא לא השתמשה בטריקים. פשוט קול טוב, צלול. אפס שטיקים. שום דבר מעניין בהרכב או בסידור המוזיקלי. היא הצילה את השיר הזה ואת עצמה, לו הייתי אלן, הייתי סוגרת את עצמי בחדר עם כל התקליטים שיצאו ב-50 שנה האחרונות ועושה שיעורי בית לקראת העונה, כי היא כמעט עלתה לקריסטל בגמר. השופטים, אגב, העדיפו להעלים עין מהמחדל (חוץ מסיימון, שהודה שלא אהב את בחירת השיר אבל כן את הביצוע). 8/10

לי דוויז מסתמן כזוכה פוטנציאלי

לי בחר בשיר "Simple Man" כשירו הראשון, מה שהסביר בשבילי בדיוק את הסיבה מדוע אני מעדיפה אותו על פני קריסטל, שאמנם יודעת בדיוק מה היא רוצה מעצמה, אבל מה שהיא רוצה מעצמה לא מעניין ואולד-סקול ושונה כמו דוויז. הביצוע היה מושלם ומלא בהמון נשמה. המניירות, הגינונים והביטחון של לי השתנו כליל מאז הפעם הראשונה שפגשנו אותו בתוכנית. הוא מרגיש יותר נוח מול הקהל, וזה מתורגם היטב להופעה שלו. פרט לכך, לביצוע שלו היו פיקים מהנים, אוקטבות עלו וירדו, היה הרבה סאבטקסט. 10/10.

לשיר השני, סיימון בחר עבור לי את "Hallelujah", ככל הנראה כי אינו מודע לעובדה שיש עוד שירים הראויים להישמע בגמר על הפלנטה הזו. להזכירכם, רק לפני שתיעונות בחר (והפיק) קאוול את אותו השיר לזוכת ה"אקס פקטור", אלכסנדרה בורק ("מי?", אתם שואלים, והתשובה היא: בדיוק). כך או כך, הגרסה של לי היתה אחת הטובות שנעשו לשיר על ידי מתמודדי ריאליטי אי פעם. לא התעלפתי מהבומבסטיות (וכבר דיברנו על איך סיימון אוהב דברים גרנדיוזים), כי לטעמי זה שיר שצריך להתבצע כמה שיותר נקי.

אחרי ביצוע של 12 מתוך 10, עיניו של לי החל לנצנץ בהתרגשות כאשר שמע מהשופטים את המובן מאליו, שהוא הטוב מבין מתמודדי התחרות, ואני חייבת לומר שאפילו אני התרגשתי. הדבר היחידי שהעיב על שמחתי היא העובדה שסיימון וריאן לא הפסיקו להזכיר את העובדה שלי עבד בחנות לכלי בניין וצבעים, כאילו זו בושה להתפרנס ממשהו שלא קשור להוליווד ותוכניות ריאליטי. היי, ג'וני דפ היה מוכר עטים, נעמי קמפבל עבדה בחנות שעונים ולא כולנו נולדנו לבילי ריי סיירוס, שסרסר את ילדיו לקריירת שואוביז מגיל חודשיים וחצי (בתוך הרחם, כן?). בכלל, דוויז ובווארסוקס הוכיחו שלפעמים להתבגר בשקט מעצב לך יותר את הסגנון המוזיקלי. כמה חבל שרק אחד מהם יחגוג בשבוע הבא, ולצערה של קריסטל, זו כנראה לא תהיה היא.

>>> כל הביקורות על העונה התשיעית של "אמריקן איידול"