מתיחה במפשעה

לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים. מה שהיה נכון פעם, עלול להפוך היום לבדיחה. למשל, אפשר ללכת עם תספורת אייטיז ברחוב גם שלושים שנה אחרי, אבל התוצאות על אחריות המשתמש בלבד. אותו דבר נכון גם לגבי תוכניות פספוסים או מתיחות. היום זה יכול להיות נחמד בתור לינק שמעלים ליוטיוב, עובר דרך פינה של חמש דקות כמו "הצינור" ומסיים בהפצה ויראלית לכל החברים במשרד, אבל לבנות על זה תוכנית שלמה? פספסתם, אה או, אה או.

מה שעמד לזכות תוכניות המתיחות של יהודה ברקן או תוכניות הפספוסים של יגאל שילון זו העובדה שלא היה אינטרנט. בשביל לראות מישהו רודף אחרי שטר שמחובר לחוט ויש לו חיים משלו כשהוא בורח מאותו אדם בכל פעם שזה מתקרב אליו, או לראות את הכלה התורנית נופלת מהכיסא וחושפת תחתוני חוטיני שנרכשו במיוחד לליל הכלולות, הייתם צריכים להדליק טלוויזיה. או להיות צבי שיסל או אלי יצפאן.

"נראה אותך", שעשועון המתיחות החדש של קשת, לא רלוונטי היום. נכון, הקונספט קצת שונה מכל תוכניות המתיחות, כי מדובר בפרי יצירתו של משת"פ שנרתם לטובת העניין ברגע האחרון על ידי חבורת נבלות חסרות רחמים ומצפון, אבל בוורידים של "נראה אותך" זורם דם שנקרש, כזה שנמצא שם מאז האייטיז ונראה גרוע יותר מכל תספורת מגוחכת של טד דנסון או פארה פוסט.

בנעלי יהודה ברקן ויגאל שילון, שלכל אחד מהם היה הקסם שלו, עומדים אבי נוסבאום ושי גולדשטיין, שמנחים את הזוועתון בחוסר כישרון ומסוגלים להנפיק מפיהם תובנות עבשות כמו "אתה גאון", "אתה תותח", בספק התנשאות, ספק אימפוטנציה. וזה מוזר, כי מדובר בסטנדאפיסט מוכשר ומגיש רדיו מצוין, שאמורים לדעת לאלתר, אבל כנראה שהלחץ בזמן אמת נותן את אותותיו וגורם להם להתנהג כאילו יש להם מתיחה במפשעה או משהו.

ובנעלי האנשים שפעם החזיקו בכרס כשמישהו החליק על בננה, או שפשפו את עיניהם כשראו רכב נוסע ללא נהג, דורכים היום ישראלים חסרי חלוקת קשב שמגיבים בקול כשמישהו מדבר לתוך האוזנייה שלהם. מה שלא השתנה – גם היום הם מוכנים למכור את האישה שאיתם או את הדייט הטרי תמורת חופן שקלים. נראה אותם אומרים לא לפיתוי שכזה.

"נראה אותך", חמישי, 22:30, ערוץ 2