אמריקן צדקה

השבוע הוקדשה "אמריקן איידול" לתרומות לנזקקים באפריקה. "Idol Gives Back" הוא אירוע חד-שנתי שטומן בחובו מספר לא קטן של מוזיקאים ומונולוגים א-לה "צריך לתרום לאפריקה" (חוץ מבשנה שעברה, כמובן, בה אפריקה לא הייתה חשובה כי היה מיתון). אם תרצו את האירוע על קצה המזלג: פרגי מבלאק אייד פיז הגיעה כאשר היא עטופה בנייר כסף שגנבה מהבופה בתוכנית, קארי אנדרווד הצליחה להיות (כרגיל) שילוב של מושלמת אך משעממת עד תרדמת ואלטון ג'ון עדיין מסתובב בעולם כשהוא נראה כאחותה האובדת של אליזבת' טיילור (בקרוב אצלכם).

בנוסף, ערוץ FOX הסכיזופרני שמשדר את התוכנית, בילה את רוב השבוע בלהתלונן על הנשיא אובמה (משחק גולף יותר מידי, לא עושה מספיק), מה שמסביר מדוע הזמין את הנשיא ורעייתו להשתתף באירוע (והם נענו, אלא מה?). המתמודד שעף היה טים אורבן, שככל הנראה נפגע מן העובדה שהשידור התארך ורוב המעריצות שלו היו חייבות להיתלש ממקלט הטלוויזיה לכיוון המיטה (בכל זאת, השעה שמונה), ואם להאמין לתחזיות ורוחות השמיים, אחריו יעוף אהרון קלי. אבל איך היו הביצועים? ובכן, כך:

1. טים אורבן – Better Days
טים החליט שפיו חייב להתנגש חזיתית עם המיקרופון בכל פעם שפתח אותו, מה שגרם למיני-הפרעות בשיר (וזה עוד לפני שבירת הקול המאוד נערית שקרתה לו כששר את המילה "word" בבית הראשון). ההתחלה הייתה קטסטרופלית, האמצע סתמי והסוף מבורך. השופטים עוד היו רחומים עד מאוד איתו, אך הקהל סוף כל סוף שחרר את טים "טפלון" אורבן. החדשות הטובות? לפחות הוא עדיין שמר את חיוך ה"וואו, מאיפה מגיעים כל האורות האלו?" המסנוור שלו כשקיבל את הבשורה.

2. קריסטל בווארסוקס – People Get Ready

קריסטל הוכיחה השבוע, שוב, שאישה שחורה גדולה ועצבנית לכודה בתוך הילדה הבלונדינית עם הראסטות. התרגיל היה לשיר נאמבר מרגש ומעורר השראה, וכן – היא עשתה זאת – למרות שזה היה בשמלה שמבגרת אותה ביובל וחצי. קריסטל אף נשברה בחלק האחרון של השיר והתחילה לבכות, אבל אני דווקא שמחה שהביצוע שלה לא היה מושלם לחלוטין, כי זה הפך אותה לאנושית הרבה יותר. אמיתית. אהבתי.

3. מייקל לינץ' – Hero
אין לדעת מדוע בחר מייק בשיר הנורא הזה של ניקלבק (ודווקא הייתי מעדיפה אותו שר את "הירו" של מריה קארי, אם כבר), אך סוף כל סוף הבנתי למה מייקל הוא איש של שטאנץ אחד: הקול המצוין שלו לא מתורגם טוב לז'אנרים אחרים, כמו רוק לייט. זו הייתה דוגמה לביצוע לא מושלם שבכל זאת עבד, שכן למרות שלא היה מרגש או מעורר השראה (לא, בחייאת – כפי שסיימון אמר: "ספיידרמן"?), הוא עבד בעיקר בגלל שהוא היה מרענן, וכי כבר הכנתי לעצמי כרית כששמעתי שהוא עולה להופיע. תודה, תודה, תודה.

4. אהרון קלי – I Believe I Can Fly

אהרון האמין שהוא יכול לעוף השבוע – ולמען האמת, גם אני. אך למעשה, זו היתה אחת מהבחירות הבודדות שבאמת הייתי יכולה להעיד שהתאימו למשימת השבוע (רוב הבחירות היו לחלוטין שגויות, ומעוררות השראה בערך כמו אטמי אוזניים). הביצוע עצמו, אגב, היה לא רע בכלל, אם כי מהיר מידי. השיר נחתך לפחות בשעה וחצי, ולא היה זמן לסלסולי הקול של אר קלי לקראת הסוף – אך בסך הכל – אהרון דווקא היה אחד מהמצטיינים באותו הערב.

5. לי דוויז – The Boxer
אין ספק שסיימון וגרפונקל היו כה מעוררי השראה עד שבילו חלק נכבד מזמנם שרים את "Like a Bridge Over Troubled Water" על הבמה מבלי להסתכל אחד על השני כי היו מסוכסכים. מילא. אלישיה קיז, המאמנת של המתמודדים בשבוע הזה, שחררה קלישאות בכמויות מסחריות ובייחוד בפני לי ("אל תשכח במה מדובר", "צריך להיות עצמך", "תתחבר למילות השיר", וכו'). אני חייבת להסתייג מראש ולומר שלי הוא עדיין הפייבוריט האישי שלי – אך לא אהבתי את הביצוע הספציפי הזה. הקול של לי כל כך תפור לבלוז, לא ממש ברור מדוע הוא בזבז אותו על השיר הזה. באסה.

6. קייסי ג'יימס – Don't Stop

כאילו, באמת? זה שיר שמעלה בו השראה? כי השיר הזה מעלה בי מקסימום חלחלה, וגם זה בקושי. קייסי הלך השבוע על המראה ההולקי – קוקו משוח לאחור ופנים משומנות הנראות כעור ספה סינטטית מרוח וזלין. הביצוע עצמו היה בינוני, חלק מהליריקה לא הסתכרנה עם המוזיקה (נניח – את המילה "don´t" הוא האריך מסיבה לא ידועה), נפל מהתווים ושיעמם. היי, קייסי – לפעמים ילדי רוק רעים מתחברים לצד הרגיש שלהם. זו לא בושה, אתה יודע.

7. שיבון מגנוס – When You Believe
לבצע שיר שהוא בבסיסו דואט בין וויטני יוסטון למריה קארי, דיוות עם קולות חד-פעמיים, זה אף פעם לא רעיון טוב כשאת אוחזת בכשרון כמו של שיבון. ההופעה הייתה נוראית, ללא ספק הביצוע הווקלי הגרוע ביותר של הערב (וכן, זה כולל את קריאות ה"או-או-או" של הקהל בכל פעם שסיימון אומר משהו רע). היא סלסלה בבתים, מה שהפך את השיר לאובר מתאמץ, שיחקה עם תווים בצורה שגרמה לזה להישמע כאילו קולה מהדהד מתוך אסלה ובאופן כללי הרסה שיר מאוד מהנה, שאוהב כמעט בכל וריאציה (כולל אם החתולה שלי תחליט לבצע אותו בעיצומה של אמבטיה). אפרופו שיבון: הגיע הזמן שהיא תפסיק עם הנאומים המייגעים והתירוצים בכל פעם שהיא מפשלת ומדברת עם ריאן. הבה נקווה ששבוע הבא נאמר לה שלום (למרות, ששוב, סביר להניח שיהיה זה אהרון).

לפני פיזור: "האקס פקטור" אוטוטו בפתח, ואחד הדברים שהוא יכול ללמד את "אמריקן איידול" זה איך לא למרוח זמן. השידור השבוע התארך אפילו מעבר ל-70 השעות שהוקצבו לו, מה שאומר שצופי "אמריקן איידול" שגם צופים ב"GLEE" נאלצו להפסיד את האחרונה, כדי להגיע לסיום. זה לא כיף, ובכלל לא מקצועי. לידיעתכם.