מורשת קרטמן
"סאות' פארק" חגגה אמש את הפרק ה-200 במספר שלה, ובזכות הנשכנות, סאטירה ואקטואליה שלה, עוד נפגש כאן לחגיגות ה-400. ליהי אלבז הורגת את קני
פרק ה-200 של "סאות' פארק" היה ודאי תענוג למאט סטון וטריי פרקר. תענוג, כי בדרך כלל יש להם חמישה ימים להכין פרק. לפרק המאתיים הם התכוננו, ואף איגדו את כל הסלבס בהם השתלחו במהלך העונות - שהגיעו לנקום בילדי העיירה המושלגת.
לפרקר וסטון יש סיבה טובה לחגוג: "סאות' פארק", בניגוד לתוכניות הומור מצוירות אחרות, הצליחה להפוך לקאלט מיידי. ובזמן שרוב התסריטאים השפויים היו עוזבים את הילדים מקולורדו במנוחה ועוברים למחוזות נעימים ומשתלמים יותר, כמו קולנוע, להם עוד נשאר הרבה מה לומר. מטייגר וודס ומטרוסקסואליות לפריס הילטון והמלחמה בעירק. סטון ופרקר הם אלו שאומרים לאמריקני הממוצע מה הוא חושב על מל גיבסון, הילרי קלינטון, תקופת הבחירות ואפילו פייסבוק וצ'טרולט. בגלל זה הם עדיין איתנו, 200 פרקים אחר כך.
"Looking For Quality Friends", הפרק ששודר בשבוע שעבר, לדוגמה, פוגע בדיוק בלב הסיבה בגללה "סאות' פארק" כל כך פופולרית. קייל, סטן וקרטמן חווים יחד איתנו את ההיסטריות הווירטואליות הנוכחיות: הם צופים בגברים מאוננים בצ'טרולט, מתמכרים ל-Farmville בפייסבוק ואף עומדים בפני המכה הגלובלית החדשה: הורים שמתחברים לפייסבוק והופכים לחברים שלכם. לא עוד בדיחות אקראיות על הפעם-ההיא-שפיטר-גריפין-עבד-כחותך-השורות-של-מיקי-רורק. אפס נינוחות דשנה ועצלה א-לה משפחת סימפסון המדרדרת. "סאות' פארק" עושה את העבודה שכל סאטירה טובה צריכה לעשות: היא מציגה בפנינו תופעה חברתית, ומסבירה לנו כמה טיפשים אנחנו נראים כשאנו עוקבים אחריה. זה עובד.
מציבים מראה מול הטפשות
וזה לא כאילו "סאות' פארק" התחילה כהוגת הדעה העדכנית של עולם החופשי: כשפרקר וסטון סיימו אוניברסיטה, הם היו שני בחורים חנונים, גאונים אומנם, עם המון ציניות אך יותר אהבה להומור אסלות. ככל שהדמויות שלהם השפריצו יותר נוזלים – מכל חור אפשרי שמסוגל לכך פיזית ורצוי גם כאלו שלא – כך יותר טוב. העונה הראשונה, במיוחד, קסמה לאדם החושב בערך כעקירה כירורגית ללא הרדמה מקומית, רק שבאמצע העונה השנייה הבינו השניים את הנוסחה האולטימטיבית להומור מוצלח: אקטואליה, הומור שירותים ואפס בדיחות "גגים" ("כל תסריטאי חדש שאנחנו לוקחים ואומר משהו בסגנון 'אתם יודעים מה יהיה מצחיק?' ונותן "גג" שלא קשור לעלילה, מפוטר מיידית", אמר סטון כשניתח את הפרק "מלחמת המצוירים").
אז נכון שבדרך לשחיטת הפרות הקדושות הם מבזים את מותו של מייקל ג'קסון, מתעקשים להראות את דמותו של הנביא מוחמד לאחר פרשת הקריקטורה בדנמרק ("קומדי סנטרל" בסוף צנזרו את דמותו של הנביא, והפרק הזה נזכר היום עבור בדיחת הכדורים והבדיחות של "איש משפחה"). הם חוטפים את הצעצועים של התוכניות האחרות בארגז החול המשותף שלהם (בפרקים "מלחמת המצוירים" ו"Simpsons Did It"), אך אל תטעו: "סאות' פארק" היא אחת מתוכניות הסאטירה החשובות ביותר ב-20 השנה האחרונות. היא "הסופרנוס" של נערי הקולג', המלכה האם של ערוץ "קומדי סנטרל", ואם להאמין ליוצריה: היא כאן להישאר עוד הרבה, הרבה זמן.