אמריקן אכזבה
אם בשבוע שעבר עוד נראה היה שהמצב ב"אמריקן איידול" עתיד להשתפר, הפעם ליהי אלבז מבואסת לגמרי: גם הדיחו את חביבתה וגם שחטו שירים של הרולינג סטונס
השבוע עמד בסימן קארמה מחורבנת. לייסי עפה, אחרי שרק בשבוע שעבר איבדתי את טודריק וקייטלין (ממש מלחמת וייטנאם פה). לילה קשה עבר על כוחותינו, במהלכו התפללתי שלא לקום ולגלות שגם הבעל והחתולה חברו לקונספירציה ועשו לי "בייוש" מהחיים, אך מה עוד היה לנו ב"איידול" השבוע?
קודם כל, הזמרת קישה הגיעה לביקור הכי משמח מאז "ביקור הגברת הזקנה". ככל הנראה התוכנית הייתה לגרום לשאר המתמודדים להיראות טוב – תוך שהיא משתדלת לעשות את חיקוי הגאגא האמין ביותר שלה, ונראתה מביכה מהרגיל. פרט לכך, השבוע עמד בסימן מחווה לרולינג סטונס. השופטת קארה, המייצגת בפאנל את ציבור רפי השכל, התעקשה לדבר על הלהקה בלשון עבר: "הם היו", "עשו", "שרו" ו"הוא דיבר", חרף העובדה שבפעם האחרונה שבדקתי, כל חברי הסטונס (חוץ מבריאן ג'ונס) עדיין בין החיים (למרבה ההפתעה). רנדי ואלן המשיכו בניתוחים מדוייקים, בעוד סיימון התעקש לדחוף קידומים לפרויקטים האישיים שלו (נניח: הוא מכיר את השיר "Wild Horses" בגלל שהוא הקליט אותו עם סוזן בוייל, ולא, נאמר, כי הוא אחד השירים הכי מפורסמים של להקת הרוק הגדולה בכל הזמנים).
"אבל רגע", אתם אומרים לעצמכם, "מתי כבר תדברי על המתמודדים, כדי שנוכל להתרעם בטוקבקים?". הנה זה בא:
מייק לינץ' - "Miss You"
תהרגו אותי (טוב, אל. אתם עוד עלולים לקחת זאת כהזמנה), אך מייק נתן הופעה מצוינת והפך את שיר הסטונס לגמרי לשלו. זהו השבוע הראשון מאז סיום האודישנים בו מייק נתן הופעה מצויינת והראה יכולת ווקלית וירטואוזית – ואפילו העובדה שהוא רקד כדוב גריזלי המנסה להיחלץ מבוץ טובעני לא הרסה את ההופעה. אהבתי.
דידי בן-עמי – "Playing With Fire"
דידי התחילה טוב, אך נרשמה ירידת מתח משמעותית בכל פעם שהגיעה לפזמון. ספציפית, הבעיה בשיר הייתה כמות חד ספרתית של נפילת תווים ופזמון נדוש ומסוכר מידי. כללית, הבעיה של דידי היא הנטייה להפוך כל שיר – אפילו משהו של "מטאליקה" – למפוהק וישנוני. ובנימה נחמדה יותר: את נראית נפלא, בובי.
קייסי ג'יימס – "It's All Over Now"
כמו יתר המתמודדים, גם לפני הופעתו של קייסי הציגו לנו וידיאו עם משפחות המתמודדים. במקרה של ג'יימס, מדובר באמא שנראית כמו התאומה האובדת של פגי באנדי, שענדה מלבושי "גו קייסי" ותליוני תמיכה כאילו הייתה מחסידות הבאבא סאלי. הוא, מצדו, אמר בראיון: "אין סיכוי שהייתי כאן אילולא אמא שלי" (אחי, זה לא ברור?). ועם כל ההקנטות, קייסי הפך את השיר של הסטונס לשיר קאנטרי, ואלוהים, זה עבד. אין לו את הקול הכי טוב בעולם, ואני שונאת להודות בכך, אך קייסי היה אחד המצטיינים של הערב – פלוס, לקח סיכון (שעבד) ושינה לשיר את הז'אנר.
לייסי בראון – "Ruby Tuesday"
זה היה השבוע השני ברציפות בו לייסי אכזבה אחרי התחלה מבטיחה. מדובר בקטגוריה קשה לבראון, שבימים כתיקונם הייתה מעדיפה להשתמש במסכת פנים מסחוג מאשר להעז להתעסק עם הלהקה הבריטית, והיא לא הצטיינה במשימה. למעשה, ההופעה שלה הייתה כה בינונית, שאני לא מצליחה לזכור מה הלך שם (הערת העורך: ליהי, יתכן ומדובר בתגובה פוסט-טראומטית. אנו ממליצים על בדיקה רפואית). אך האם הגיע לה ללכת? – לא. לפייג' כן.
אנדרו גארסייה – "Gimme Shelter"
הגרסה של גארסייה נשמעה הכי "קאברית" מבין כל הביצועים בערב, וניכר שהוא התחבר למילות השיר כפי שקורטני לאב מחוברת למציאות. קשה לי להודות בכך, אך קארה צדקה כאשר הצביעה על העובדה שהשיר נכתב על מלחמת וייטנאם, בעוד הוא שר אותו בסטטיות בה שר את "ג'יני אין א בוטל" של כריסטינה אגילרה. גארסייה צריך להשתפר, או ששבוע הבא הוא ימצא את מקומו בסכנה.
קייטי סטיבנס – "Wild Horses"
אולי זה לא פייר – כי אני מסוגלת ליהנות מהשיר בכל וריאציה, גם אם יבוצע על ידי תזמורת סימפונית ורביעיית כלי גינה – אך היא הצליחה לשיר שיר קשה וצלחה אותו בצורה מהוקצעת. סטיבנס הצליחה איפה שבראון כשל, והתמקדה יותר בלשרוד ופחות בלבלוט.
טים אורבן – "Under My Thumb"
אתם יודעים שאני קופצת על ההזדמנות לבקר, אך בסימן "ילד, תעשה לי ילד" אני מודה: אהבתי את גרסת הרגאיי לשיר. אני יודעת, נראה שאף אחד אחר בעולם לא, אבל אני חושבת שזה כבר השבוע השני בו הוא מפגין נוכחות של זמר מליגה בינונית ומעלה. אין לו קול גדול, אבל הוא חמוד, אהוב וגם לקח סיכון ושינה את השיר, וזה הרבה יותר ממה שאפשר לומר על רוב המתמודדים השבוע.
שיבון מגנוס – "Paint It Black"
השבוע למדתי שמשפחתה של מגנוס מורכבת מרוב תושבי צפון אמריקה, ושאבא שלה מסתובב עם כובע קאובויים שאחי הקטן לא רצה ללבוש בפורים בגיל חמש. זה הסביר את המוזרות הקיצונית בה לוקה שיבון. השבוע לקחה מגנוס את אחד השירים הטובים בכל הזמנים ונתנה לו התחלה משעממת עד דפיקת כדור בראש. היא המשיכה לביצוע בינוני, וסיימה – כרגיל – עם צרחות של להקת בבונים בעיצומו של לינץ'. אני, גם כרגיל, לא אהבתי. קאוול אמר אחרי הופעתה ש"הרבה אנשים ישנאו את הביצוע לשיר". כן, סיימון. לדעתי האנשים האלו נקראים "שפויים".
לי דוויז – "Beast Of Burden"
נראה שלי החליט להשלים את הטרנספורמציה שלו לרוק סטאר, כי כרגע הוא ליגה אחד מעל כולם והפייבוריט שלי. יש בו משהו מעניין ואיכות ההופעות שלו עקבית לאורך העונה. כמו אלן, גם אני מצאתי את בחירת השיר תמוהה, כי נראה שהשבוע נועד בשבילו, אבל ניחא.
פייג' מיילס – "Honky Tonk Women"
פייג' היא נערת ה"בקושי". היא בקושי עברה את האודישנים, בקושי שורדת כל שבוע ואני בקושי זוכרת אותה, בכללי. קצב ההתפתחות שלה איטי. היא יפה ועם קול טוב, אך גם משעממת ונטולת אישיות. בקיצור: היא חייבת לעוף שבוע הבא, או שהיא תהפוך רשמית לסאנג'ייה המאוס של העונה.
אהרון קלי – "Angie"
אהרון החליט השבוע להשתכשך בבריכת קרם השיזוף של דונטלה ורסאצ'ה, והגיע וול-דאן כעוף הודו שנשכח בתנור חודשיים. כאן נגמרת הביקורת שלי עליו. זו הייתה ההופעה הטובה ביותר שלו, וכשזורקים לעברו שיר רציני, נגיד בלדה עשויה היטב, הוא גם לחלוטין נסבל. שוב: קול גדול אין כאן, אבל פוטנציאל דווקא יש.
קריסטל בווארסוקס – "You Can't Always Get What You Want"
ובנימת "ההורים שלכם נראים כמו מפורסמים" – אביה של בווארסוקס נראה בול כמו דניאל דיי-לואיס ב"זה יגמר בדם". וקריסטל? היא המתמודדת הכי יציבה בתחרות. לא אהבתי את כל ההופעות שלה, אבל אני יכולה לומר בפה מלא (בכובע) שהיא מעולם לא זייפה. לשיר הזה היא התחברה בצורה יוצאת דופן ונחמד לראות אותה מתפתחת לכיוון אחיד, כמו דוויז, ולא עושה מה שהיא חושבת שיעבוד, כמו גארסייה.