אמריקן אופטימיות

לי דוויז – "Fireflies"
מי רוקר של אמא? מי? השבוע האחרון כמעט כל מתמודדי "אמריקן איידול" התמקצעו, אך הגברברים של התוכנית צריכים לראות איך מחזיקים גיטרה ונותנים הופעה. לי יודע לעשות זאת בצורה נפלאה. ואם יורשה לי, גם נראה מעלף.

אלכס למברט – "Trouble"
למברט הטקסני הזכיר לי השבוע את קיילב פולוהיל ("קינגס אוף ליאון") בקולו הבוסרי. הוא לא זייף, לא פישל, אך עדיין לא הצליח לגרום לי להפסיק לבהות בתספורת המזוויעה שלו במבט שכולו רחמים וגעגועים למחוזות השוקי זיקרי. ביי, אלכס. לא היית הלמברט הנכון.

אנדרו גרסיה – "Genie In A Bottle"
שאלה: איך נפלו גיבורים? תשובה: לא שמו להם רגל. הם פשוט התחילו לשיר שירי פאקצות. גרסיה רצה לעשות משהו היפסטרי עם טוויסט, אך יצא לו בחור מקסיקני ומקועקע שבסופו של דבר מבקש ממך בליריקה שלו לשפשף אותו בצורה הנכונה. על דברים כאלה מכניסים, בדרך כלל, לכלא. על הביצוע הזה צריך היה אנדרו להיכנס לפחות למעצר. אין מה לומר, גרסיה ירד מהרדאר והוא כבר לא הפוטנציאלי הבטוח.

אהרון קלי – "I'm Already There"
גם אהרון נתן את ההופעה הטובה ביותר שלו עד כה. נתחיל מן העובדה שלא איים לקרוס תחת המעמד על הבמה ונמשיך בכך שלא זייף (כמעט) אף פעם. התוצאה הייתה סבילה. הוא נתן ביצוע שבקלות היה יכול להיות פילר לפרק של "היי סקול מיוזיקל", אבל בחיים לא היה גורם לונסה האדג'נס וזאק אפרון לפרוץ בריקוד אקראי.

מייק לינץ' – "This Woman's Work"
השירה היתה טובה, למרות שקולו צנח חופשית לפעמים כאספקת חשמל במדינת עולם שלישי. בסך הכל, מייק השתפר. רק למה לעלות לאוקטבות של צלע בי-ג'יזית שכרגע קיבלה בעיטה לאשכים?

>>> ואיך הלך לבנות?

שיבון מגנוס – "House of The Rising Sun"
שיבון אוהבת את השיר כל כך, שהיא החליטה להכריז שהוא של The Animals – מה שלא נכון, כמובן – הוא היה קודם של בוב דילן (וגם אז, אומץ מגלגולי אחרים שהחלו כשיר עם אנגלי), והקאבר של הלהקה הבריטית פשוט יותר מוכר. מכל מקום, הבחורה הביזארית התעלמה טוטאלית מעצותיהם של השופטים לאמץ שירים מעודכנים ונתנה לנו גירסה מעייפת ואיטית שהוציאה את העוקץ מאחת הליריקות הכיטובות שביצע בוב דולין. ובשביל זה, רבותיי, צריך להיות באמת גרועה.

לילי סקוט – "I Fall To Pieces"
תפלי, כפרה, תפלי. הביצוע היה קיטשי, הסידור המוזיקלי נסבל אך שטוח והבעות הפנים נלקחו היישר מהיכל סרטי האימה המפחידים בעולם. כואב? לא לנו. להתראות, בובה.

קריסטל באווארסוקס – "Give Me One Reason"
אוקיי, נכנעתי, בסדר? הביצוע של קריסטל היה הטוב ביותר עד כה. היא השתפרה באופן קיצוני. היא בחרה שיר שמתאים לה. היא הראתה שיש לה חוזק וייחוד ווקלי שלא שמענו ב"אמריקן איידול" בשנים האחרונות. וכן, היא נראית כמו פייבוריטית בטוחה כרגע. אולי אוכל את הכובע שבוע הבא. בינתיים, לקתי ביס קטן מהמצחיה, ליתר בטחון.

דידי בן-עמי – "Rhiannon"
היא התחברה לטיילור סוויפט הפנימית שבה וחזרה למשחק אחרי שבוע מזוויע. הבעיה של דידי בכך שהיא נוטה לחבב שירים שלאנשים מעל גיל 15 אין סבלנות לצלוח עד הסוף, אך הקול שלה היה לגמרי שם, וכך גם ההופעה.

קייטלין אפרלי – "Feel The Earth Move"
המשוואה של קרול קינג וקייטלין הייתה אמורה לשלוח אותי למקום שכולו מרשמלו חסר קלוריות, אגמים ונהרות של כשרון. הוא לא. קייטלין נתנה הופעה טובה אך ניכר שלא התחברה לשיר ועשתה אותו רק בגלל שבדיוק כמוני – חשבה שזה רעיון מוצלח על הנייר. חבל, זה עלה לה ביוקר והיא עפה הביתה.

לייסי בראון – "The Story"
הסיפור הוא כזה: אני יודעת שהשופטים אהבו את הביצוע ושאני אוהבת את לייסי, אבל צריך להודות - היה משעמם. בשבוע בו כל הבנות הגיעו עם שירים חזקים וטובים, היא החווירה בגרסה ישנונית ונטולת זוהר עם ציוצים ושבירת-קול כאחרונת הנערים המתבגרים. כן, היא מיוחדג'ת, אבל הפעם היה לא משהו.

פייג' מיילס – "Smile"
נתנה ביצוע כל כך גרוע שמדהים שנשארה על פני לילי, קייטלין, אלכס וטודריק החזקים. לאמריקנים הסתובבו כמה ברגים אם הם החליטו להשאיר את הבחורה החיוורת (לא באופן מילולי) והמשעממת (דווקא כן) בתוכנית.

>>> בואו להיזכר מה קרה בשבוע שעבר שגרם לליהי אלבז לשנוא בנות