הנשכח הגדול

בואו נשחק משחק: אני אזרוק שמות, ואתם תנסו להיראות כאילו יש לכם מושג על מי אני מדברת: קמילה פאליי, צ'ינו אלמיזרק, פיראס חורי, רנין בולוס, ונסה אלוש, אליענה בקייר ודקלה קידר. אוקיי, אולי את השתיים האחרונות אתם כן זוכרים במעומעם, בייחוד אם אתם מעריצי ערוץ הילדים או סרטים של מנחם גולן, שני דברים שאומרים עליכם דברים לא מחמיאים. השאר עשו אומנם גלים בבתים של "פרויקט Y" ו"האח הגדול" בגבהים של צונמי, אך נפלטו חזרה למציאות האנונימית, עבודות המלצרות ופתיחת העסקים הכושלים. להשתתף בתוכנית ריאליטי ששופטת אותך על פי יכולת הקשקשנות שלך ולא לפי כשרון ממשי – מה לעשות – התבררה כשטיק חד-פעמי שמחזיק אפילו פחות מחמש עשרה הדקות המובטחות. אז למה אנשים ממשיכים להתדפק על דלתות האודישנים של "האח הגדול"?

"האח הגדול" נכשל לא רק בלמנף כוכב מקומי בסדר גודל בינוני (תחשבו פחות שירי מימון ויותר אלונה טל), אלא גם בלהחזיר את זוכי "האח הגדול VIP" לתודעה (דודי מליץ ומבט הרובוקופ המלחיץ שלו חזרו לנהל את המסעדה בה ישבו עד ההצעה המפתה של קשת). ועדיין, אנשים שרוצים להתפרסם, כמו אלין – התרה אחר קריירת דוגמנות, וסער – שניגש גם לאודישנים של "הישרדות" ועתידו לפרסם מקררים יד שניה, מגיעים ל"האח הגדול". הם יודעים שזוהי לא פלטפורמה מצוינת לקפוץ ממנה להנחיית לייט נייט של ערוץ 10. הם בכל זאת עושים זאת. יש שיגידו שזה בגלל המיליון, חרף העובדה שאני מסוגלת להבטיח לכם שחוץ מאלירז, כל אנשי הגמר רצו תהילה יותר מכסף. סער? ניסה להתפרסם בעבר. אלין? כנ"ל. פותנה רוצה (וגם צריכה) תוכנית בישול קטנה בשלהי ערב שישי. לגואל יש סרט דוקומנטרי שהוא צריך ליחצ"ן שם, והוא אף הודה בכך.

האמת העצובה היא שעודדנו, סימסנו ודחפנו בחור (מקסים) שלא יעשה עם הפלטפורמה הזו כלום. כל הודעת אס-אמ-אס שנשלחת היא כסף שתרמתם לדייר מסוים. עד היום, אף מתמודד לא גמל לכם על התרומה הכלכלית הזו בהשתתפות בסדרה טלוויזיה או תוכנית בוקר נעימה. אלירז הוא מותק של בחור, והמיליון הגיע לו יותר מלכל אחד אחר בבית, אך הסיכוי שהוא ישאר בחיינו הוא אפסי. קודם כל, כי בחורים כמו אלירז שדה לא כל כך מעוניינים בסוג זה של פרסום, שנית, בגלל של"אח הגדול" אין את הכוח להפוך את המתמודדים שלו לכאלו. עצוב? על בטוח. הפרידה מאלירז שדה תהיה קשה, כואבת וכמו פלסטר: אחרי כמה ימים, הסימנים יעברו, ולא ישאר ממנו זכר.