מאבדת עצמה לדעת

ב-2003 פרץ ג'וש שוורץ לחיינו עם דרמת הנעורים "האו.סי". היה בה הכל: אהבות, אכזבות, מוזיקה מצוינת ותסריט שנון. היא הכניסה לתודעה את ה-geek chic שהרבה יותר חמוד, מנניח, רוקר קשוח ששונא את ההורים, הקפיטליזם והעולם. שוורץ נתן במה ללהקות מתחילות דאז, כמו Death Cab for Cutie. הוא השתדל, למרות הדרמות, לשלב ביצירתו גם קצת הומור ולהזכיר לנו לא לקחת את תקופת הנעורים ברצינות, בדיוק כמו ילדי הניו פורט ביצ' של קליפורניה. ואז הוא הלך ועשה את "אחת שיודעת", והוכיח שלא למד כלום מהשיעור שנתן לנו במשך ארבע עונות.

הרעיון הבסיסי של "אחת שיודעת" הוא של ילדודס מתוחכמים וניו יורקרים, עם חכמת חיים ונטייה לתככים. חבל שהם מצטיירים סתם כחבורת כלומניקים מפונקים שמתאמצים נורא להיות קולים. הם גם מתלבשים באופן שאינו ראוי לכל אירוע הפחות מחתונת העשור או טקס אוסקר. הם מדברים בקלישאות שאף נער, לא בניו-יורק ולא בקליפורניה, יפלוט מפיו. ביום בו יחליפו את בגדיהם לג'ינס וטי-שירט, התוכנית תמות סופית. אך אלו בעיות ישנות, ידועות מראש והן נסחבו עוד מזוג העונות הראשונות של "אחת". העונה השלישית, לעומת זאת, מציבה רף חדש של טראש טלוויזיוני.

השטיקים כבר לא עובדים

אפילו אם מנסים להתעלם מהשמות הגרנדיוזים שנתנה וון זיגסר לדמויותיה ("בלייר וולדורף!" "סרינה וואן-דר-וודסן!", שאי אפשר לומר בלי מיקרופון ומנחה צביקה-הדרי, או לסירוגין, שלא בטון של סמל במסדר בוקר בטירונות הגסטאפו), העונה השלישית של "אחת שיודעת" סבלה מירידה קטסטרופלית ברייטינג. אולי בגלל שילדי אמריקה הפסיקו להתרגש מהשטיקים הרגילים שיוצריה דוחפים להם בכפית זהב מעוטרת: מין בשלישיה, בולמיה, אונס, סטריפטיז ויחסים הומו-לסביים. כן, כן, התקשורת הייתה בשוק. המגזינים זרקו כמה כותרות היסטריות. זה לא עזר לסדרה, שתסגר בקרוב בסימן ירידה של 21 אחוזי צפייה (שמלכתחילה לא הייתה להיט במונחי רייטינג).

העונה האחרונה מתאמצת להיות יותר ברט איסטון אליס ופחות "ההילס" בתקציב ענק. ניחוחות "אמריקן פסיכו" ו"חוקי המשיכה" עולים מהתחככותם של ילדי מנהטן בעבודות נוצצות וכוכבי קולנוע. אך לייטון מיסטר, הלא היא בלייר, עדיין לא מצליחה לשחק את דרכה למשפט שלא ישמע כהתחלה של פורנו שוודי. מה שמביא אותנו למישל טרכטנברג (בתפקיד הN!רדת) שחוזרת לקראת סוף העונה. הילארי דאף, טיירה בנקס ובילי בולדווין גם בפנים. גם הכלב של השכנים שלכם, במידה והוא מפורסם או פליט ריאליטי.

"אחת שיודעת" נתפסת בקש, בשטיקים נואשים שיחזיקו את הצופים. בזמן שבנות הסדרה מצטיירות כתינוקיות וטיפשות, הגברים אפילו גרועים יותר: צ'אק הוא פסיכופט בלתי מתוחכם שצריך לקחת דף מפיטר קמפבל ב"מד מן" כדי לראות איך זה נעשה. נייט נמצא על תפקיד החברה הכי טובה, האוחזת בפחות אישיות מזו שתמצאו בחפיסת שוקולד פרה (ואפילו לא עם הפצפוצים). ג'ני האמפרי פרחה מילדה מתוקה ותמימה בעונה הראשונה לפלגמטית במשקפי טום פורד. בקיצור, בלאגן אחד שלם.

יותר מדי גלאם

העונה השלישית של "אחת שיודעת" היא מבולגנת ומפוזרת. מתרוצצת בין כותלי האוניברסיטה לבין עבודות "אמיתיות" (סרינה פוצחת בקריירה כרני רהב לעניים). הסדרה סובלת מתסמונת ריבוי דמויות, מחלה התוקפת בעיקר סדרות גוססות. לכולם קריירות נוצצות, חשבונות בנק מנופחים ועיסוק צדדי כדוגמנים/שחקנים/יורשים/מיס יוניברס. ככל שהסדרה מעמיסה יותר גלאם, כך הצופה מדמיין אותה נמחצת תחת עקב הסטילטו של קארי ברדשאו. ונכון, גם העונה הרביעית בדרך לצילומים, וכמו ב"או.סי", גם היא תהיה האחרונה. אך שלא כמו אחותה השמשית, היא תנעץ את המסמר האחרון בקריירה של ג'וש שוורץ, שיחכה בלשכת האבטלה עם אנשים שלובשים פחות פראדה ויותר "טארגט".

(הערת העורך: בעקבות המאמר נשקל בכובד ראש המשך העסקתה של ליהי אלבז)

"אחת שיודעת", ימי ראשון ב-22:05, HOT3