אחים חורגים

היה זה אבי ניר, מנכ"ל קשת, שאמר לפני כמה חודשים שיש להתייחס ל"האח הגדול" כאל תוכנית דוקומנטרית ולא כאל המיץ של הזבל (לא במילים האלה, אבל די ברור מה נמצא מעבר לגשר). מדובר באמירה לא לגמרי משכנעת, בטח שלא אובייקטיבית, כשזה מגיע ממישהו שהתוכנית הזו היא הסמל המנצנץ על פגוש הפרארי בה הוא נוהג.

במבט של חודשיים וחצי מאז שהתחילה העונה הנוכחית של התוכנית, מסתבר שאותה אמירה של ניר לא היתה מפוספסת. צפיה בערוץ 20 היא תענוג זול, מציצני וממכר, וזה בדיוק מה שעושה אותו כיפי לאללה. תנו לי ממיר, מסך פלסמה וחיי נצח, ולא תתפסו אותי מקטר. הרדידות, מסתבר, מגיעה לא מהדיירים, אלא מהמנחים של התוכנית – ארז טל ואסי עזר.

היופי בטל ועזר הוא שממש קל להתחבר אליהם. אני יכול לשים כסף על זה שנשים מבוגרות מתות עליהם, וזה לא משנה אם הן משדרות, קרית שמונה, גבעתיים או אשדוד – בעוד שטל נמצא שם על התקן האבהי יותר, של גבר משכיל ואמיד, עזר תופס את נישת הבחור המופרע מצד אחד אבל מנומס מצד שני, אדג'יות חמקמקה כזו, שלא בדיוק מסגירה את טיבו האמיתי. למרות זאת, בצורה שבה הוא נתפס במשדר הדו-שבועי, אף אמא לא היתה מתנגדת לחתן את הבת שלה איתו, בהתעלמות מוחלטת מכך שהוא בכלל הומו ותימני.

להתנהג בהתאם? משעמם

טל יודע שהכל משחק והוא בסך הכל מגיע לעשות את העבודה שלו. ההתנהגות המתוסרטת (בתקווה שהוא לא מתנהג ככה גם מחוץ לאולפן) של עזר, לעומת זאת, מזכירה סאנצ'ו פאנצ'ה שלא יודע לתת בפאנץ', סייד קיק שבועט עקום, ובאופן כללי מישהו שמתאים בול למשבצת שעליה הוא עומד – בדרן מוכשר שמכוון למכנה משותף לא אינטיליגנטי במיוחד, לאותם אנשים שהפכו את דודו טופז למלך הרייטינג, את צביקה הדר למיילד כוכבים, ואת יאיר לפיד לאחד מהאנשים הנפוחים בישראל.

אפשר לומר בלי שמץ של ציניות ואירוניה ש"האח הגדול" היא תוכנית מעולה – שזורים בתוכה רגעים מרגשים, שוברי סטיגמות, קומיים, מכעיסים ולפעמים סתם כאלה שרוצים לגרום לך לקום מהספה ולחבק את המסך (אלין, כמובן). הרבה מזה בזכות הצבעוניות של הדיירים וקריעת התחת של העורכים שצריכים לעבור על יממות שלמות כדי ללקט מתוכן את השיאים הקטנים. התרומה של המגישים לכל זה היא אפסית – כל חצי דקה מיותרת שבה הם מעמיסים עלינו (ורחמים על הקהל באולפן) גודש טורדני של בדיחות לא זורמות, תהיה פחות מרגשת מלצפות בארז דה דרזנר מביט על עצמו במראה.

בסך הכל, כשאנשים באים לצפות ב"האח הגדול" או בכל טראש אחר, זה, כמו שאומרים, הכי באנרגיות חיוביות, אבל לא הייתם מעדיפים שארז לא יעשה מבט מאוכזב על עוד דאחקה של אסי שלא תפסה (והן אף פעם לא תופסות)? ושאסי, מצידו, יפסיק לצ'קמק את הפרצוף שלו בכל פעם שהוא מקריא מעברון כתוב מראש? מה שאפשר היה לסחוב בעונה הראשונה, הופך למעמסה לקראת סופה של השניה, קצת כמו דגדוגים – זה חמוד בהתחלה, אחר כך רק בא לך למות. בקצב הזה, ככל שהרמה באולפן יורדת, בפעם הבאה גם מצחיקנים מפוקפקים כמו ציון ברוך יוכלו לתפוס את הספוט הזה. אתם לא באמת רוצים שזה יקרה.