נקמתו של ראש המאפיה

למאפיה יש חוקים משלה, וכשראש המאפיה רוצה באמת לנקום במישהו, הוא לוקח את הדבר הכי יקר לו, ומחסל את המשפחה שלו. במקרה שלנו, הסנדק שי נקם בטלכו על ההתפזרות מלאת הבטחות הסרק שלו, ולקח את הקרובה אליו מכולם - ליעד, האיינשטנית החביבה מרמת ישי.

אם טלכו היה כזה אסטרטג דגול, כמו שהוא היה רוצה להיות, הוא היה מבין שב"הישרדות" אין חברים. ובטח לא אחת, ואני מצטטת, עם "נרווים שהופכים לכחולים בתוך הבטן ואז עושים אותה עצבנית". ליעד רכבה על גבו של טלכו יותר מדי זמן, וטוב עשה שי שהשכיל להבין שלהדיח את טלכו יהיה טיפה יותר מסובך מלשלוח את האיינשטנית להתרווח בכסא צמוד להוא, לו היא שברה את הלב.

עכשיו, בתור אחת ששברה כבר כמה לבבות בחייה, אני הייתי מציעה לליעד לפחות לתת תשובה הוגנת למושבע המרוסק. הרי הוא זה שכביכול היה אמור להגן עליה בגמר, ממש כמו שהגן עליה עד היום בו היא השליכה את ההסכם שלהם לאוקינוס השקט. וזה לא שאין לשוברות לב ממולחות סליק של תשובות מוכנות מראש, כמו "זה לא אתה, זה אני" או האופציה של "אתה יותר מדי טוב בשבילי", או סתם לזרוק לו איזה "אני מבולבלת, תסלח לי, אני עוד זקוקה לקול שלך". אבל ליעד בחרה לשתוק. ושתיקה במועצה היום, גברת "אני רעבה אל תדברו איתי", מובילה לאינספור התנצלויות בוילת המושבעים, מחר.

הנשמה האחרונה של טומי

טומי הוא חתול עם תשע נשמות, ואם אני מצליחה לקרוא נכון את המפה, אתמול הוא נפח את התשיעית מביניהן. אף אחד לא רוצה להגיע לגמר עם הבחור הטוב של המשחק. ואם נלמד מגמרי העבר - גם אם במקרה הוא יגיע אליו, סביר להניח שלא הוא ירים בזרועותיו החסונות את הגביע. כי כמו בכביש, גם כאן עדיף לא להיות הצודק אלא התחמן החכם.

בין כל נהגי המשאיות שנוסעים במהירות מופרזת, משנים עמדותיהם ממועצה למועצה ונגררים אחרי האסטרטג הכי לא מוצלח בתולדות הישרדות, ניצב לו שי, שנוסע לאט בנתיב הימני בדרך אל השלישייה האחרונה. שי הבין, ומוקדם יש לומר, דבר חשוב: האגו יוביל אותך רק למקום אחד - חבר המושבעים. ובזמן שהאחרים טיפסו על העץ הכי גבוה בפיליפינים הוא הצליח לרדת ממנו, לקלף את שאריות הגאווה שנשארו עליו מתחילת המשחק, לסתום את הפה, להשתחוות בפני מי שהיה צריך, ואתמול הוא הביא אותה בהפוכה לצוות באנקר עבאדן.

ליאורה נגד השובינסטים

פעם בכמה זמן ליאורה נזכרת שהיא אישה. וככזו, היא פונה לנשים שלצידה ומנסה לשכנע אותן, בתואנה של פמיניזם טהור, להדיח את השוביניסט התורן. בעבר היו אלה חנוך ואנגלנדר שהעיבו על שלוותה המסולקנת, אחר כך היה זה זיו שפצע את הנפש האימהית שבתוכה, ואתמול הייתה זו הדס שקיבלה בפעם המאה את שיחת ה"בואי לא נהיה יותר שפחות של הגברים ונדיח את טלכו, הוואנבי שיח סעודי שלא מרים אצבע לטובת השבט. בואי ניקח את הרחם שלנו ונגיע איתו לגמר".

אבל איכשהו, ליאורה תמיד מצליחה לשכוח שלאורך המשחק היא הדיחה יותר נשים מגברים ושבזמן מצוקה היא תמיד פנתה לשוביניסטים שיצילו לה את השחלות. ולמרות כל זה אני עדיין חושבת שמגיע לה לגברת "כשאני אהיה גדולה אני רוצה להיות פנינה טורנה" להגיע לגמר. ולא בשם הפמיניזם אני חושבת כך, אלא בגלל שליאורה היא אישה חכמה, סתם חכמה בלי שום אג'נדה מאחורי זה. ואנשים חכמים, מוכי עקיצות יתושים ומחוסרי שעות שינה שאוכלים חצי אגוז קוקוס ליום - מקומם בגמר.

מצד שני, אני שוב מודה שאם עוד שבועיים זו שתפקיד את המיליון בבנק תהיה גברת כפינה, הלא היא הדס, לא תהיה מאושרת ממני. היא הרי האנדרדוג המושלם, הסינדרלה מאלקנה. ותאמינו לי זה יהיה שווה רק בשביל לשמוע את נאומי הניצחון פלוס חיוכי ה"עוד שנייה נקרעת לי הלסת" שלה. השאלה היחידה שנשארת, היא האם יש בכלל בנק באלקנה?