טלנובלה משחקים 30 דקות

אחרי שתי עונות של "חשופים", עם הקהל הברנז'אי והבוגר שלה במונחים של טלנובלות, HOT חזרה ללחם והחמאה של הפקות המקור שלה – טלנובלה לילדים. ומכיוון שהילדים של היום לא עושים אהבה, היא התמקדה בסקס. וכך מצאנו את סער פדידה עושה את ליאן על שולחן, את שלייפר חופר את הדרך לתחתוניה של בת 17 בסצנה שהיתה רוצה להזכיר את "טריינספוטינג" אבל לא הולך לה, ואת כתבת/מגישת תוכנית הספורט זהבה (מיה דגן), שמשדרת סקס, מתנהגת לסטוצים שלה בגועל (מה רצה התולעת? כוס מים?), אבל למזלכם, היא מצטלמת בינתיים רק אחרי האקט עצמו.

למרות הדמות של דגן – שלא ברור אם זו פרודיה על אופירה אסייג (וזה כל כך לא) או מה שנראה ליוצרי "האלופה" כדבר האמיתי (וזה כל כך לא בריבוע) – גם בעונה השלישית יש לה פוטנציאל להפוך ליומנוער. נו, איפה תראו את אלכס אנסקי נובח ככה, את יהודה לוי בורח מפפראצי ככה ואת עפר שכטר מבואס ככה? ותראו כמה שעדי הימלבלוי בלונדינית. והקצב המסחרר שנע בין כישלון, הצלחה, סטרואידים, אי ספיקת לב, כדורגל, סקס, דו קיום, כסף ותככים – מה צריך יותר?

תוסיפו לזה דיאלוגים טובים (לא ברמה של "חשופים" ו"טלנובלה בע"מ" המעולות, אבל לא נופלת בהרבה משתי העונות הקודמות שלה עצמה) ותקבלו טלנובלה שאולי לא מגיעה לגמר הצ'מפיונס כמו פדידה, אבל לגמרי מגרדת את הצמרת בשלב הבתים. אבל זהו. הפרק הראשון והכפול עשה רושם שיש כאן טלנובלה עם קצב, אבל חסר לה בשר. במונחים של כדורגל, היא שמה גול בדקה הראשונה וירדה לבונקר.

מה שצריך להדאיג את יוצרי "האלופה" אלה דמויות המשנה. מבחינת הכמות הן לא מביישות את "השיר שלנו", אבל כמו המחלה של "חשופים" נדמה שחלק מהן פשוט מיותרות. שתי התוספות הצעירות נחמדות, אבל לא פרסונות או דמויות שאמורות להפוך לאלילות נוער. התפקיד של הילה אלפרט לא ממש ברור. לא, באמת, מה היה כתוב באספוזיציה – שיש לה קייטרינג? אלון אבוטבול בתפקיד הבעלים של הכח ירושלים נראה עייף מדי, בטח לא משהו שמזכיר את גומא אגיאר האנרגטי. הטמטום של עובד חביה (ליאור שמש) כבר לא עובר כמו בעונות הקודמות. והכי עצוב (1): הקסם של אגם רודברג נשאר בידיים של דיוויד בליין, הקוסם והאקס שלה, מעבר לים. מי שהצליחה בגיל 18 להרעיד את הכנסת נכנסה כרגע לתוך שביס. והכי עצוב (2): אבי ביטר. זה כבר אפילו לא מגוחך, הוא אשכרה רוצה להיות שחקן.

האלופה, HOT 3, 21:25