"באפי" נגד "דם אמיתי"

על פניו, השילוב של ערפדים, אלן בול ו-HBO נראה כמו נוסחה מושלמת ליצירת מופת, אבל אחרי ששרדנו עונה שלמה של "דם אמיתי" ורגע לפני העונה החדשה, נראה שאפשר לומר בלב שלם שלא מדובר ב"סופרנוס", ב"אוז" או ב"עמוק באדמה".

למרות שיש הנאה רבה בצפייה במעלליהם של סוקי, טרה וביל קומפטון, הפאסון האיכותי והבאזז האינסופי של הסדרה לא תואמים את חוויית הצפייה אותה היא מספקת, שמזכירה יותר סדרות גיק פרנדליות דוגמת "סטאר טראק", "בבילון חמש", "זינה" או כמובן, "באפי ציידת הערפדים". למרות העירום, האלימות, רמת ההפקה והפתיח המושקע, ההשוואה הבאה תוכיח ש"דם אמיתי" לא עושה שום דבר שבאפי לא עשתה כבר עשר שנים קודם, מינוס החשיבות העצמית הנפוחה - הבון טון בבון טאמפ.

>>> גיבורת על עם שם ילדותי - סוקי נגד באפי

מחקרים בתיאוריות פמיניסטית, שקיימים בסיטונות על באפי, נכתבים מן הסתם ברגעים אלו ממש גם על סוקי סטאקהאוס. אין זה מפתיע בהתחשב בעובדה ששתיהן גיבורות נשיות בעולם גברי, שלא מפחדות ממפלצות, אלא להיפך. כמו באפי, עליה הוטלה בגיל צעיר האחריות כבדת המשקל להגן על העולם ממיני עמלק שונים ומשונים, בליווי סט תואם של יכולות פיזיות מוגברות, ניחנה גם סוקי באחריות הנובעת מיכולת על טבעית, טלפתיה במקרה שלה. שתיהן כורעות תחת הנטל, מקטרות, בוכות, ומסתובבות עם פרצוף חמוץ של קדושות מעונות - סקסי, לפחות אם ערפדים הם מדד. יונקי הדם החיוורים נמשכים אל שתיהן כמו לפצע פתוח.

>>> נשיכה צרפתית – אנג'ל נגד ביל קומפטון

שיער חום, ניבים, עיניים כהות, חיוורים כבר אמרנו? אם ספין אוף הוא המדד להצלחה בחיים שאחרי המוות, אז אנג'ל לוקח בגדול, ובינינו, גם אם לא. למרות המבט החודר והעיגולים השחורים מסביב לעיניים, ביל קומפטון יוצא די חנון לעומת אנג'ל, שנמצא במלחמה מתמדת עם צדו האפל, וביצע במהלך העונות כמה פשעים מחרידים במיוחד. קומפטון וסוקי, שהניצוצות העפים באוויר בכל פעם בה הם נפגשים משאירים כוויות בעיניים, קפצו למיטה בזריזות יחסית לבאפי ואנג'ל. האחרונים נאלצו לצבור מתח מיני אל תוך העונה השנייה כדי להגיע לאינטרקורס, שאחריו, כמו סיוט שמתגשם, הפך אנג'ל לרשע מרושע וזרק את באפי לאנחות. אלן בול יכול ללמוד משהו מג'וס ווידון לגבי איפוק, בניית מתח, ושמירת כמה קלפים לעונות הבאות.

>>> ערפד מחמד: דגם אירופאי בלונדיני – ספייק נגד אריק

בדומה לספייק, שדמותו הפכה מאויב זניח בעונה השנייה למאהב, אתנחתה קומית, ואחת הדמויות המעניינות ביותר ב"באפי" בהמשך הסדרה, גם דמותו של אריק הולכת והופכת עמוקה יותר ככל ש"דם אמיתי" מתקדמת. הקוצים של ספייק והמבטא הבריטי מרמזים לשורשים פנקיסטים בעוד אריק נראה כמו נציג גאה של סצנת המטאל הסקנדינבית. רומן סוקי ואריק? אפשרי בהחלט. לספייק לקח די הרבה זמן עד שהוא הבין כי הוא מאוהב בבאפי, ועוד כמה וכמה פרקים עד שהיא שמה עליו, אבל בסופו של דבר היה להם פלינג לא קצר, ואין שום סיבה שסוקי לא תיקח דוגמה ותעניק לאריק שלוק מדמה המתוק.

>>> בת מיעוטים צמודה – ווילו נגד טרה

מצד אחד של הזירה ניצבת ווילו רוזנברג – יהודיה, לסבית, מכשפה, וחברתה הטובה של באפי, ומהצד השני טרה – שחורה, בת לאם אלכוהוליסטית, חברת ילדות של סוקי ונטולת כוחות בינתיים. עיסוק בהומוסקסואליות זה תחום ההתמחות של אלן בול בדרך כלל, אבל גם באגף זה ווידון יכול ללמד אותו כמה טריקים. יציאתה האיטית והבטוחה של ווילו מהארון הייתה אחת האלגנטיות בפריים טיים האמריקאי. וטרה? העצבנות האופיינית שלה אמנם מכילה קסם מסוים, אבל בינתיים לא בדיוק ברור מה תפקידה בכוח, והסצנות בהן היא מופיעה, לא נעים להגיד, קצת מייבשות.

>>> הידיד המעוניין והדחוי – זנדר נגד סם

ואם ביובש עסקינן, סם מרלו הוא האיש לדבר אתו, למרות שדיכאון היא הגדרה מדויקת יותר לכלבלב הנאמן של סוקי. זה גבר? זה פודל? מה שזה לא יהיה, ברגע שפרצופו הרדום מופיע על המרקע האנרגיות עפות מהחלון. וזנדר? מדובר בבן אדם רגיל לחלוטין שמוכיח כי שנינות, קסם אישי והומור הם כלי הנשק החזקים ביותר גם בעולם מלא ערפדים, מפלצות ושאר תועבות. גם זנדר, כמו סם, מאוהב בבאפי בסתר, אבל במהלך העונות הוא מצא לעצמו תחליפים הולמים בדמות קורדליה, אניה ופיית'. וסם? מלבד הקטע הלא ברור עם טרה הוא מפוקס מטרה על סוקי, שממש, אבל ממש, לא שמה עליו.

>>> משפחה לא בוחרים – דון נגד ג'ייסון

בסביבות העונה החמישית החליט ג'וס ווידון כפי הנראה כי הוא מיצה כבר את כל הקשרים הקיימים בחייה של באפי, וכתוצאה מכך החליט להמציא לה אחות, יש מאין, בתוספת הסבר פנטסטי לחלוטין שלא נלאה אתכם בפרטיו לגבי מדוע היא לא הוזכרה עד אותו הרגע. דון, המגולמת על ידי מישל טרכטנברג (ג'ורג'ינה מ'גוסיפ גירל'), השתלבה במהירות בסדרה אבל מעולם לא שבתה לבבות כמו זנדר או ווילוו. ג'ייסון סטאקהאוס לעומת זאת גנב את ההצגה מהרגע הראשון. טיפש, חתיך, מגניב, בעל אופי חסר מעצורים, ג'ייסון הוא הווייט טראש בהתגלמותו, דמות שאי אפשר לא להתאהב בה, לא משנה מה ההעדפה המינית שלכם.

>>> עיר פיקטיבית – סאנידייל נגד בון טאמפ

אם יש אלמנט אחד בו "דם אמיתי" ללא ספק מתעלה על "באפי" זו הבחירה למקם סיפור אהבה בין אדם לערפד בלוקיישן רדוף דעות קדומות, אמונות תפלות וכפיה דתית כמו לואיזיאנה. בון טמפ מספקת את הרקע ההולם ואת האווירה החשוכה המתאימה להתרחשויות האפלות בהן הסדרה מתעסקת. סאנידייל לעומתה, ממוקמת בקליפורניה שטופת השמש מעל אותו פתח בין עולמות הקרוי "פי הגיהינום". העיירה חסרת עניין לכשעצמה, אבל השעמום הופך לאירוניה כשמסתבר שלמרות השם המלבב היא מוקד של פעילות על טבעית ומקום מפגש עבור גורמים שליליים בעולם הזה והבא.

>>> סימבוליקה בגרוש - טינאייג'רים נגד גייז

תחליף דם סינטטי מאפשר לערפדים לצאת מארון המתים ולחיות כאחד האדם. אין להכחיש כי הרעיון בבסיסה של "דם אמיתי" מורכב להפליא ואף מקורי, ומשמש כאנלוגיה מדויקת להפליא למצבם של בני מיעוטים בכלל, וגייז בפרט. אבל נדמה כי במקום להתרכז בפוטנציאל העצום הטמון בבסיס סימבולי הנ"ל, מתפזר אלן בול לתיאור עולם מיתולוגי מורכב ומסועף, שאין שום דבר שמבדיל אותו מזה של באפי. בנוסף לערפדים נכנסו לתמונה משני הצורה, וכל מה שנשאר זה להוסיף כמה דמונים לחבילה על מנת שבון טאמפ תהפוך סופית לסאנידייל. ובאפי? מלכתחילה הקונספט של התיכון כגיהינום בו לכל פחד וחשש איתו מתמודדים בני נוער יש ייצוג מפלצתי, הכין את השטח לאינסוף שכבות של סמליות, והפלישה של מוטיבים מטה-סיפוריים ורעיונות פילוסופיים מורכבים רק הוסיפה פלפל לתבשיל.