חצופים

איך, תגידו איך, מי שנתפסת כטלנובלה הבוגרת ביותר שצולמה בישראל, מי שעשתה בכלל קולות של סדרת דרמה לא רעה בכלל, מי שהצליחה לתקשר עם הברנז'ה, מי שגרמה למיקי חיימוביץ' לחפש מתחת לכרית את גלי ארזי, איך היא מרשה לעצמה לסיים ככה עונה?

לפני כמה פרקים, בעימות המשולש גלי-שירה-בן בסט, היה נדמה שבאמת לא ראינו איכות שכזו ביחס לעובדה שהיא משודרת על בסיס יומיומי על המסך, אבל אז הגיע פרק הסיום הכפול שהרגיש כמו התרסקות מגג עזריאלי למסילת הרכבת.

ליל הבחירות של מהדורת חדשות ישראל היה קלוז'ר מצוין לעונה שהפרומואים שלה בישרו נקמה גדולה יותר מנקמה אישית – המגישה נגד הקונספט, לא נגד מי שתפסה את כס המלכה. היה באותו פרק כל מה שאפשר לבקש: נקמה מטורפת, מתח אימתני, בילד-אפ היסטרי, מסר חברתי, הכל בשידור חי. ופתאום, כשהכל מתנהל בשידור מת, הסיום נראה רשלני ומאכזב.

לנדס&מגן נרדמו בשמירה כשוויתרו על התשובה לשאלה 'מה נגמר עם עמוס ירדן?', סירבו לאפסן את צמד ההומואים הלא מעניינים בארון, העדיפו לתדלק את האש במערכת היחסים המיותרת של הדתי והתאילנדית, התמקדו בזוגיות של המגיש הוותיק והרובוטי עם המגישה הטרייה והנימפומנית, נתנו זמן מסך רב מדי ללידה הכי ארוכה בתולדות הטלוויזיה, העלימו למינימום את הדרמה בין גלי, בלאדי מירי ואופיר זדוף, ומחקו לחלוטין את הרומן הלסבי המחרמן של שירה וטרי.

אפילו האצבע המשולשת לעבר מסוק ערוץ 10 בסיום הדרמה והקריצה לעבר חילופי הזוגות בין אנחל בונני ומארינה מקסימיליאן בלומין לבין יעל בר-זוהר וגיא זו-ארץ והשינוי המלאכותי שעברו כמה מהדמויות המשמעותיות, לא הצליחו ליישר קו עם עונה שהתחילה בעצלתיים והגיעה לשיאה כעשרה פרקים מוקדם מדי. וכשבן-בסט הופכת תוך ארבעה חודשים לקוקילידה נטולת אופי וממלמלת "איזו טלנובלה", קל להיזכר בעובדה שחרף כמה רגעים גאוניים במיוחד, "חשופים" היא בסך הכל טלנובלה, עוד טלנובלה.

>>> פיני אסקל על פתיחת העונה השניה "חשופים"