לוסט כפרוס

>>> למי שלא ראה - זהירות, ים של ספוילרים!

0. ועכשיו מה? מאיפה מתחילים, ואיפה מסיימים, ואיך אפשר למצוא מילים כדי להעביר את התחושות המצמררות, הכמעט רוחניות, אחרי שני פרקי סוף העונה החמישית, והאם אפשר בכלל לעכל את הסיום המדהים – כן, גם ביחס ל"לוסט" – כזה שסוגר ופותח, ושוב סוגר, ושוב פותח, אבוד כזה?

העונה הזו היתה סימן שלכל דבר בסדרה ובחיים יש משמעות. אם הלילה שבו מת בון – דמות שולית וחסרת חשיבות – הוא אחד הלילות המשמעותיים בחייו כניצול של ג'ון לוק, אולי ה-דמות של "לוסט" ביחד עם בנג'מין ליינוס, כנראה שבאמת הצופה צריך להתמקד בכל עלה שזז.

1. המשולש הרומנטי. מה שיפה בספיישל הסיום היה למעשה המאבק הקדמוני. כאילו מישהו שם בצד את כל האפקטים המיוחדים של האי, את הפלאש-בקים והפלאש-פורוורדים, את העלילה הכי פתלתלה בתולדות הטלוויזיה, והחליט פתאום שאפשר לזרוק את כל התיאוריות לפח, כי בסופו של דבר מדובר בקרב שליטה ניאנדרטלי – כזה שהתפתח לכדי קרב אגרופים, פשוטו כמשמעו – בין שני גברים, סויר וג'ק, על אישה אחת, על קייט.

2. הגלגל הרביעי. המשולש הרומנטי, שכולל גם את ג'ולייט כגלגל רביעי, הגיע לשיאו אחרי ששוב לא היה ברור את מי קייט רוצה, אבל שוב היה ברור שאת ג'ולייט אף אחד לא רוצה. בלונדי, כפי שסויר מכנה אותה, לחצה על הכפתור ששינה את גורל כולם, אבל ספק אם יהיה לה משקל בעונה הבאה, אחרי שנקבע מעל לכל ספק שהיא חסרת חשיבות כאישה. אולי כ"אחרת" היא עדיין רלוונטית, אבל היעדר הקשר שלה עם לוק, המנהיג החדש של "האחרים", יקבע את גורלה בסדרה כסוג של דזמונד. אבל ברור לכולכם שזה בדיוק מה שיגרום לה להיות אחת הדמויות הבולטות.

3. האחרים. אז הנה, אחרי שהוא נע בין עוד מושא שקריו של ליינוס לבין היותו רוח, מסתבר שג'ייקוב הוא ככל האדם ויש לו פרצוף, אפילו פרצוף נאה. ולראשונה (ולאחרונה), גם ליינוס ראה אותו, בעיקר בזכות האסרטיביות של ג'ון לוק (או מי שזה לא יהיה, אחרי שראינו שיש עוד אחד ללא רוח חיים). ולא רק שליינוס ראה – הוא גם נקם את מות בתו, את מחלת הסרטן שהביא עליו האי, ואת העובדה שהוא רק סבל כמנהיג "האחרים". אם שאלתם את עצמכם בשביל מה היינו צריכים את כל הבילד-אפ הזה סביב האיש שמושך בחוטיו של האי, הסירו ספק מליבכם, כי בעונה השישית והאחרונה של "לוסט", ג'ייקוב – בדיוק כמו ריצ'רד אפלרט, האיש שלעולם לא מזדקן – אמור לסייע בשלב קשירת כל הקצוות של הסדרה.

4. המבקרים. אומרים ש"לוסט" איבדה את זה, שהיא מופרכת יותר ממה שחשבנו עליה, שהמעברים בזמן שיבשו את דעתה, שהרבה פיסות מידע יישארו סתומות כי ליוצרים אין דרך לחזור אליהן או לפתור אותן. אז אומרים. בינתיים כל השאלות קיבלו תשובות או התחדדו, מעט מאוד שאלות נותרו תלויות באוויר ו"לוסט" הצליחה לבסס את מעמדה כסדרת הטלוויזיה הכי גדולה, בוגרת ואמיצה אי פעם. אין עוד סדרה שחיברה אליה כל כך הרבה תיאוריות, מחשבות וניתוחים. אין עוד סדרה שהצליחה לחרפן את צופיה באכזריות אבל בה בעת גם להחזיר אותם למסך עונה אחרי עונה. אין עוד סדרה שתגרום לכם למרוט את השיער ולחפש במה למלא את החלל שהיא תותיר אחריה אחרי שתיגמר. אין עוד סדרה כזו. פשוט אין.