בכייה לדורות

ספרה של אלונה קמחי "סוזנה הבוכייה" הוא תענוג קריאה צרוף. הגיבורה הרגישה ובעלת התובנות מושכת את הקורא פנימה ומכניסה אותו אל ליבה הדואב, הסיטואציות ההזויות והאנשים המשונים והמורכבויות שבמערכות היחסים שלה איתם מתגבשים למכלול של כאב מהול בנצחון פרוזאי. העיבוד הטלוויזיוני לרומן שעלה אמש ב-HOT רחוק מלהיות ראוי לסופרלטיבים הללו ולפרקים אף מבייש את המקור עליו הוא מתבסס.

עלילת הספר והמיני סדרה מתמקדת בסוזנה (מאיה מרון) צעירה בת 30 הסובלת מבעיות נפשיות ורגשיות בעיקר, חיה עם אמה בסבך חולני של יחסי תלות ומגלה את עצמה מחדש עם הגיעו של בן דודה הניו יורקי אל ביתם. נדמה שבכל פעם שמחפשים בארץ דמות של ילדה/אישה שברירית, עם עיניים כבויות אך מלאות משמעות ותת משקל ניכר, מלהקים לתפקיד את מאיה מרון. השטיק שעבד ב"כנפיים שבורות" וב"בטיפול" מפסיק לעבוד בתפקיד סוזנה שאותו מחרבת מרון עם מה שנראה ומרגיש כמו תיאטרון מצולם. עודף מניירות, חוסר תשומת לב, גלישה למחוזות מוגזמים של פתטיות והגשת טקסט מדוקלמת להחריד ולא אמינה בעליל גורעים מהעלילה ומהדמות שעומדת במרכזם.

בכלל, נדמה שהבימוי (של לינה וסלבה צ'פלין) עודד את השחקנים, ביניהם גליה ישי בתפקיד האם, וצק ברגמן על תקן בן הדוד החתיכי והסורר, להשתמש בכלים שהיו מתאימים יותר לבמה או לערב הקראת שירה. הדיאלוגים לא זורמים ומשהו בהתנהלות הדמויות קפוא מחד ופומפוזי מאידך. בסופו של דבר, החוויה שהצופה נותר עימה היא בעיקר תשישות – כמו אחרי האזנה לרחמנינוב או או ישיבה מול מרתון הצגות של צ'כוב - והחשק שמתעורר הוא בעיקר להיכנס מתחת לפוך עם הספר ולא להרגיש איך הזמן עובר.

"סוזנה הבוכייה", HOT3, 22:00