מבחן ריסוק

ב-2005 הפתיע הסרט "התרסקות" כשגנב מתחת לאף של "הר ברוקבק" את פרס הסרט הטוב ביותר בטקס האוסקר. תסריטו של פול האגיס על מספר עלילות הנשזרות זו בזו בלוס אנג'לס עזת היצרים והגזענות, הצליח להזיז משהו בליבם של אנשי האקדמיה כשהראה את האמת שמאחורי עיר המלאכים. האגיס, ביחד עם דון צ'ידל, שכיכב בסרט ועוד קולגות שלקחו חלק בעשייה, החליט להעתיק את הפורמט למסך הקטן וכך נולדה הגרסה הטלוויזיונית של "קראש". הדמויות בסדרה לא קשורות כלל לסרט אך הקונספט זהה. היספנים, איראנים, סינים ונוצרים לבנים מהמעמד הבינוני-גבוה, "מתרסקים" אלו באלו כשמסלולי חייהם מצטלבים, וכך נבנית לה לאיטה עלילת הסדרה. עם דגש על "לאיטה".

תסריט המבוסס על מספר רב של דמויות ועלילות משנה מצליח להחזיק את הצופה מעוניין עד גבול מסוים ואז מגיע השלב בו החוטים חייבים להישזר והאנדרלמוסיה הסיפורית צריכה להתגבש למשהו קוהרנטי וברור יותר. בסרט של 90 דקות ניתן לעשות זאת באופן מושלם. בסדרה בה כל פרק נותן רק טעימה קטנה של כל דמות, הנטייה להימרחות בלתי נמנעת ואיבוד העניין לא מאחר להגיע.

בתוך קאסט של שחקנים לא מוכרים בולט דניס הופר בתפקיד של מפיק תקליטים מזדקן, עשיר כקורח, חובב חשיש, גס רוח וגם טיפה גזען. הופר, אחד האנשים היותר מגניבים בעולם הקולנוע ובמאי ושחקן מוערך כבר שנים, נותן ב"התרסקות" הופעה כמעט מביכה של מה שמכונה "אובר-אקטינג" עם מניירות מוגזמות והתנהלות גדולה מהחיים שהייתה עובדת אולי אם היה מגלם את המלך ליר ולא מיליונר סטלן בסדרת טלוויזיה.

הנחמה העיקרית עבור הצופה הישראלי שיבחר להתמכר לסדרה היא הופעתה של מורן אטיאס בתפקיד אינז הלוהטת. אטיאס, עם מבטא אמריקאי מושלם, חום ים תיכוני שמתלבש כמו כפפה על דמותה הלטינית ושורות טקסט טיזריות מאין כמותן מוכיחה שעם קצת התמדה בשיעורי דיקציה והמון אמונה בעצמך, אפשר לייצג את המולדת בכבוד, ולא כגופה ב-CSI. אווה לונגוריה מאחורייך.

"התרסקות", yes stars Drama, ימי רביעי 22:00