חיבור פיראטי

לפני כעשור נחקק בליבם של אוהדי הכדורגל בישראל רגע שלא ישכח לפחות עד שהנבחרת תעפיל שוב למונדיאל. שניות אחדות אחרי שריקת הסיום של המשחק המאכזב נגד אוסטריה באצטדיון רמת גן (1-1 משער בבעיטה חופשית בדקה ה-90), איזה אוסטרי ניגש ללחוץ את ידו של אייל ברקוביץ'. ברקו, מתוסכל מהתוצאה שניפצה את התקווה להגיע למשחקי ההצלבה, דחף את האוסטרי, שהיה גבוה ממנו בשני ראשים, והמשיך בדרכו לחדר ההלבשה. מאוד לא מנומס, אבל בעיקר מאוד אמיתי.

בשבועות האחרונים נולדה בפנמה חיה דומה. איגור, מתקן יאכטות מהרצליה, הוא הברקוביץ' של עולם הריאליטי. לא מנומס, גזעני, הומופוב, בעל דמיון מדאיג לקפטן ג'ק ספארו, כזה שלא ראה מכונת תספורת בערך מאז שחבל הטבור ניתק ממנו, אחד שאומר את האמת בפנים, גם ואולי בעיקר, כשהיא ממש לא יפה. מילים כמו 'זוהמה' ועוד כמה שרוב הניירות לא סובלים, הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהפריים טיים שלכם בעיקר בזכותו.

אפשר לומר הרבה דברים נגד הסגנון, בעיקר כמו שאפשר לומר על הסגנון השנוי במחלוקת של התאום מהכדורגל, אבל על דבר אחד אי אפשר להתווכח: מדובר בשחקן ריאליטי – אם אפשר לקרוא כך לבנאדם שעושה הכל חוץ מלשחק את המשחק – מהסוג שעדיין לא פגשתם. שימו על השולחן את המעיים של הקיפוד, את ההליכה על הקורה, את ההתכתשויות במועצת השבט, את המבט המבהיל, את הפה המטונף, ותקבלו מתמודד ששם בכיס הקטן כל פלייבור פלייב, קים קרדשיאן, טילה טקילה, עידן קפון או שאר יצורים שממלאים תפקיד הפקתי מההתחלה ומחללים בכך את קסם הריאליטי.

מנחם בן היה אחד כזה שרצה לומר את האמת, אבל איגור לוקח את האמת הזו כמה צעדים רחוק יותר – לא רק בסגנון הבוטה, אלא גם בחוסר הפילטרים ובעזרת מודעות כמעט אפסית. אם תרצו, איגור הוא כמו חיבור פיראטי: בהתחלה זה מביך לחבר את שני החוטים בלי לשלם לחברת הכבלים, אבל אחרי זמן מה הזיכרון מדחיק את החטא ונותר רק ליהנות ממה שעולה על המסך. ואיגור – למרות שכל משפט מכוער שלו גורם בהתחלה לישבן לנוע בחוסר שקט, אחרי שמתרגלים, הוא הופך לסיבה היחידה להתמכר היום לתוכנית ריאליטי. יו הו הו ובקבוק של רום.

>>> רוצים עוד "הישרדות"? בואו לבדוק מה למשה דן יש להגיד
>>> מאחורי הקלעים של "הישרדות": ביבי הפנינה
>>> לאתר "הישרדות"