סוף עידן הכוסית 1
בלי שמץ של הומו-ארוטיות ועם בטחון מוחלט בגבריותם, עידן, יואב ואיגור יצרו אחוות לוחמים אינטימית שכמותה לא ראינו מאז שנלחמו פה על מדינה. פיני אסקל פשוט שריונר לא פחות ולא יותר
יש אנשים שאם הם ישנים כפיות, הם עושים את זה עם מסטינג. זה לא שהם לא דוגלים ברומנטיקה, כי בלי להכניס קצת שמאלץ אין להם ממש זכות קיום לחיים, אבל דווקא צה"ל שקורא להם, דווקא החברות הגברית הכי בסיסית של כל בוגרי היחידות הקרביות באשר הם, דווקא על הלוף לבדו – כל אלה הופכים אותם לאטרקציה חמה עבור המין השני ולמושאי ההערצה של אחיהם לנשק.
הפרק שבו עידן, מגדל האננס המיליטנטי-אך-רגיש, מצא את עצמו מחוץ למשחק בעקבות פעולה אצילית במיוחד, החזיר לתודעה מושג שנשחק עם השנים, במיוחד בתקופה שלפני חומות המגן והעופרות היצוקות שהתרגשו לבוא עלינו בשנתיים האחרונות, אבל גם בלי קשר לאותן פעולות בעזה ובלבנון. הזאבים של דיווה, כפי שכונתה החבורה שכללה גם את איגור ויואב, הפגינו אחוות גברים טיפוסית, כזו שיכולה היתה לשבת על כמה בירות ופיצוחים, לגרד בביצים ולקלל את אלון יפת.
הרעל, החברות וקשירת האשכים שנוצרו בין שלושת הגברים האלה, הזכירו יותר מכל את מה שהיה פעם חלק מהרעות הפלמחניקית, היכן שגברים לא היו הורסים אלא יפי בלורית ותואר, היכן שהמשפט "ונזכור את כולם" לא היה תלוי בשאלה האם מספר הטלפון של אותו חבר קיים בזיכרון של הסלולרי. וכשמוסיפים לזה דמעות, גיטרה, קול לא רע בכלל והקרבה עצמית, נשאר רק למצוא את אותה אחת עם הקוקו והסרפן, אותה כנראה לא תמצאו באיי הפנינה, ולזרוק להם איזה סיפולוקס כמיטב המסורת בימי התום. החברים למסלול כבר ידאגו למסיבת רווקים כמו שרק לוחמים יודעים לעשות.
>>> סוף עידן הכוסית 2: כשכוסיות כמו מייגן מ"אמריקן איידול" מודחות, התחרות האמיתית מתחילה