הממלכה הקטנה

סדרת האנימציה הבריטית "מחוקים" גורמת לסלבס להצטער על היום שבו הפכו לאנשים מוכרים. פיני אסקל נשאר אנונימי

בעולם שבו כוכבי קולנוע עושים מיליונים, בתי מלוכה ופרלמנט מייצרים שערוריות, מוזיקאים מנפיקים שורות עם תווים בקצב פחות מסחרר מאשר הם מעלימים שורות של קוק, ופליטות ריאליטי הופכות את המוות לאותנטי לא פחות מאשר המציאות – יש משקל גדול יותר לסאטירה, רצוי בצורת אנימציה או בובות, כזו שתתבצע ללא עכבות ומשוא פנים. בארצות הברית יודעים לעשות את זה בוטה, בין אם מדובר ב"משפחת סימפסון", "סאות'פארק" או "איש משפחה", גם בישראל ידעו לעשות את זה ב"חרצופים" וב"מ.ק 22", אבל המקום שבו יודעים יותר מכל לבעוט בין הרגליים הוא כרגיל בריטניה.

"מחוקים" ("Headcases"), סדרת אנימציה בריטית ששמה ללעג את המפורסמים שלה, סוגרת חשבונות עם כולם – ארמון המלוכה (המלכה אליזבת', הנסיך פיליפ ושני הנסיכים וויליאם והארי), מאמן הנבחרת הלאומית (האיטלקי פאביו קאפלו), מוזיקאים מסוממים (איימי ווינהאוס ופיט דוהרטי), פאוור קאפלז (הבקהאמים), דיוות מעולם הקולנוע (הלן מירן, ג'ודי דנץ' וקייט וינסלט). וכשהפארודיה נוגעת באמריקאים, זה הרבה יותר נעים.

קחו למשל את אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט, הזוג האהוב ביותר בעולם. "מחוקים" מוחקת להם את הפאסון בדרך אלגנטית. היא אומנם לא מחדשת את נושא הבדיחה – אימוץ התאומים והיחסים העכורים בין ג'ולי לג'ניפר אניסטון, האקסית של פיט – אבל הדרך שבה הסדרה המצוינת הזו עושה את זה היא תאווה לעיניים: אנג'לינה מגיעה עם שקיות שבהם נמצאים ילדים מכל העולם ונוזפת בבראד על כך שהוא צופה בפרק של "חברים", שם האקסית שלו משחקת, ועם זה לא מספיק – היא גם מנצלת את היתומים ככוח העבודה במפעל תת קרקעי.

"מחוקים" לא תמיד מצחיקה, גם לא תמיד מובנת (בכל זאת, לא כל הניואנסים הבריטים אמורים להיות ברורים לצופה ישראלי), אבל היא מתוחכמת ונועזת גם כשהיא נוגעת במקומות מיינסטרימים. ואת זה, יוצרי "סלבס", פארסת האנימציה שעלתה ב-yes לפני כמה שבועות, עדיין צריכים ללמוד.

"מחוקים", שישי, 22:50 ב-HOT3