בואו נפזר את מסך הערפל

1. הכוונה. *** אל תצאו לפרסומות אחרי החדשות *** תביאו טיזר מטורף ותמשיכו הלאה *** דני ענבר: "רמי, עכשיו אני רוצה שתשחזר את הסיטואציה שבה אתה אומר שאתה קם ועוזב" *** רמי משתעל *** רמי: "אולי אני אעשן סיגריה? זה יוריד את זה למטה *** רמי משתעל *** רמי בוהה בנקודה כלשהי על הקיר *** רמי משתעל *** רמי מדליק סיגריה *** רמי מפסיק להשתעל ***רמי מדבר על משהו שלא קשור לריטה *** רמי משתעל.

2. הנקמה. לרמי קלינשטיין היה פעם שיער. וגם היתה לו ריטה. על השיער הוא צוחק. על ריטה הוא בוכה. כלומר, מלכלך. זאת אומרת, לא באמת מלכלך. הוא מאשים, אבל בעיקר את עצמו. אבל בקטנות – הוא קצת מלכלך. טוב, כי היא התחילה עם הלכלוכים. כי ככה זה פרסים – הם לא מתקמצנים על מילים. תשאלו את נועם קלינשטיין, היא חצי פרסייה וממש לא קמצנית. והיא יודעת שלא כל הבלונדיניות טיפשות, אלא רק חלק, בדיוק כמו פרסיות, שיכולות להיות טיפשות, אבל לא קמצניות. היי, בלי לערב ילדים. אבל רמי התחיל. כי היא התחילה עם סרטים. אז הוא הביא ילדים.

3. הרכילות. קלינשטיין יצא אמש קירח מכאן ומכאן. הוא לא כל כך יפה, גם לא בת 16, אבל יודע משהו על העולם הזה ולכן אומנם הפגין מודעות וקור רוח מול המצלמות, ידע היטב ש"מילה פה תתחבר למילה שם, ככה ב'רשת' חושבים שיבואו יותר צופים" – ותשמעו, הוא יודע מה הוא אומר, עובדה שהוא יצא מצוין ביחס לשאר המשתתפים בטרנד הדוקומנטרי הרכילותי שהתחיל בריטה ונמשך בדצה ואייל גולן – אבל רמי פגע באם ילדותיו, בילדותיו, בעצמו. כנות, הלקאה עצמית, מודעות, כמעט דמעה, שיעול, סיגריה, מבט מזוגג – ככה יוצרים קלאסיקה טלוויזיונית. אבל בפעם האחרונה שבדקתם, קליינשטיין היה מוזיקאי, לא קופרמן, מנדל או רייף-המאירי.

4. הזין. "הרגשתי אימפוטנט בתוך מערכת היחסים", הוא אומר, ובכך מסביר אחת ולתמיד את השורה האלמותית "כי הארץ מתפתחת כמו הזין שלי" ("חוץ ממך כלום"). זה לא שבאמת חשבנו שלארץ ישראל יש זקפה מלאה, אבל נעים היה לחשוב שהזוג מספר אחת חווה מולטי-אורגזמות. ועכשיו, אחרי שרמי סיפר על הפעם ההיא שריטה התארחה בהופעה שלו וביקשה שיספר בדיחה, ברור לכולם מאיפה באה האובססיה של ריטה בפזמון "תגיד את זה, תגיד את זה, תגיד את זה כבר".

5. הבדיחה. ובשורה התחתונה, קלינשטיין ייחצן אתמול אלבום, כי הוא הרגיש שאם לא עכשיו אז כנראה לעולם לא. וביחצנות, כמו ביחצנות, הכל כשר. אפשר למכור את נשמתך לאלוהי הרכילות, בעיקר אם הסרט נמדד ברשות השנייה כיצירה תיעודית; אפשר ללכלך על האקסית, בעיקר אם היא התחילה; אפשר לדחוף פנימה את הילדים, בעיקר אם הם מנדנדים לך בבית שהם רוצים להיות זמרות או סתם להיכנס לבית "האח הגדול", עדיף "VIP"; אפשר לדבר על "שמועות" מבלי להישאל ולו פעם אחת על מהות אותן שמועות (אם כבר רכילות, אז תנו לנו בשר או דם); אפשר לנסות להילחם בבדיחה שהיית לצד המלכה הפרטית שלך, אבל גם לצאת כמו בדיחה גדולה הרבה יותר מול עיני כל המדינה.