ויקום האלפרון ויכה את הגנן

אם שכחתם מה היתה "הבורר" בעונתה הראשונה, בואו ניזכר: טלנובלה רזה, המון קלישאות על העולם התחתון, דמויות קאלט צבעוניות ומוגזמות, ארומה כבדה של בורקס ועוד כזה שיצא מהתנור ממש עכשיו. ההבדל היחיד בין הז'אנר הנחות לדרמה המושקעת היה בעיקר ניסיון לא ברור של HOT להתעלם מהעובדה שמדובר בטלנובלה לכל דבר.

הרי הם, כמובן, משדרים פעם בשבוע (לא בכל ערב), מצלמים בבית של פנינה רוזנבלום (ולא באולפן מקלקר) ומחזיקים קאסט איכותי (ולא אוספים ארחי פרחי מאודישנים מזדמנים). אולי עוד איזה הבדל או שניים. הפער בין איך ש"הבורר" תפסה את עצמה לבין איך שהיא נתפסה בעיני הצופים הביא לכך שאם היו מביאים את המקרה לבוררות, היה קשה להחליט איזו חיה היא – עמרם הבולדוג או דניאל הפינצ'ר.

אבל בפתיחת העונה השנייה הגיע השינוי. נדמה עכשיו שלאף אחד כבר לא כואב לקרוא לילד בשמו. מדובר בטלנובלת בורקס לא רעה בכלל שגם שפכו עליה לא מעט כסף, ממש ככה. ההגזמות הפראיות בהתנהגותן של הדמויות המשעשעות מובילות אותן למקום לא מחייב, כי מי בכלל התכוון לעשות "סופרנוס" נימול, בסך הכל רצינו להראות את הצד הקומי של האלפרונים.

וכך, נעמי כפית בוכה כשהיא שומעת שאביה, ברוך אסולין נפח את נשמתו, אבל צוחקת בפה מלא מאחורי גבה של האם בחוסר טקט אחרי שהיא מגלה שהוא לא מת באמת; עמרם הבולדוג ממשיך להפליג בשבחיה של קופסת הטונה; השוטרים נותנים כבוד לאסולין ז"ל, האיש שפרץ בנק בינלאומי בגרמניה בלי להיתפס; הרופא מודיע על מות הבורר ומשפחתו מאשימה ("יא בן זונה!") באותה מידה שהיא פורצת בזעקות השבר הרגילות.

וזה בדיוק המקום שאליו "הבורר" צריכה לשאוף אליו. אם כבר בורקס וטלנובלה, אז עד הסוף - עם כל הדאחקות, ההומור הישראלי, הטיפוסים שאפשר למצוא רק במאפיה העברית. אומנם טוני סופרנו יש רק אחד, אבל יש לנו פה בישראל עוד מלא גנגסטרים שאוספים בקבוקים. באמת שכבר אין טעם לנסות למחזר.

"הבורר", ימי ראשון ב-22:00, HOT3