מיאו, חתולה

מה יותר מתוק מלהחזיר את הקיטבג לאפסנאות של תל השומר, להסניף את מדי הדקרון הדנדשים של הירוקים ולשאול את הש.ג הצעיר כמה יש לו בפז"מ? אה, ברור, לדפוק את צה"ל. ואת זה, אורלי וילנאי, אחת שיודעת לדפוק מצוין, הצליחה לעשות. להראות את צבא ההגנה לישראל במערומיו זה הרבה יותר מתוק אפילו מאשר לתפוס ליפסוס של נסראללה, למרות כל העובדה ש'באנו כדי לעשות טוב', כפי שהשתול של וילנאי ניסה לשכנע. ואם המטכ"ל מסמיק ממבוכה – דיינו.

בפרק הראשון שלה, "שתולים" עשתה לצה"ל מה שלכתבים הצבאיים אין את הביצים לעשות, כי אם הם רק ינסו, דובר צה"ל יפסיק להאכיל אותם מאותו המסטינג באייטמים ארוזים היטב בתוך קופסאות של לוף. אומנם אין אדם שלא שירת שלוש שנים בבסיס צבאי שהיה מופתע מהעובדה שנשקית תהיה יותר פרחה מאשר שרלוק הולמס ושאין פרצות בגדר, אבל בכל זאת, שוב, תמיד נעים ליידע כל אם עברייה ששלחה את ילדיה לתוך בסיס שמנוהל על ידי מפקדים שממש לא ראויים לכך.

האקספוזיציה של השתול, בפרק הזה סרן במיל' בשם רן, היתה קצת מוגזמת. וילנאי עצמה, על תקן הטייפ המתאייד שהצמיח תלתלים מאז "משימה בלתי אפשרית", שרפה את השתול שלה לפני הסוף ובכך הצליחה להוכיח ששמירה על המקורות לא ממש ממוקמת אצלה גבוה בקוד האתי העיתונאי. אבי ניר, מנכ"ל קשת, באמת לא היה צריך לחטוף מכות בגלל סדרת תחקירים שיודעת לשרוט אבל לא ממש נושכת.

גם ההשלכה לרציחתה של בחורה בשם שקד לא היתה במקום, מכיוון שאם לא היו יורים בה ברובה סער היו דוקרים אותה בסכין; ובכלל – כל ה'וואו', 'זה חמור', 'את לא מאמינה' של השתול והשותלת הצליחו לעצבן ועוררו אנטגוניזם. למה אנחנו צריכים את כל הדרמה הזו? ועדיין, בשורה התחתונה, "שתולים" – בעיקר בגלל הכוונה ופחות בגלל הביצוע הלא מלוטש – היא מסוג החומרים הטלוויזיוניים שבאמת היה עדיף לראות יותר על המסך, כאלה שגם אם כאזרחים לא נרגיש שיש מישהו שמשמש ככלב הדמוקרטיה שלנו, לפחות הוא יעשה "מיאו" כשמגיע הגנב.

"שתולים", שני, 22:15, ערוץ 2